כאבי שרירים

בעת ב בצוע תרגלי שכבת שמיכה, או בעת בצוע תרגיל של כפיפות בטן או קפיצה מהמקום, ו/או קפיצה לאחר תנועה / ריצה.

(קפיצה למרחק, לגובה או קפיצה משולשת).

ההסברים הפופוליסטים לכאבי שרירים תומכים בהצטברותה  של חומצת חלב בקבוצות השריר הפועלות., או בכווץ עז וחזק ביותר (SPASM) שלהם, או בנזק של השרירי ם המופעלים בפעילותה הגופנית.שני הגורמים הראשונים הוכחו כבר בצורות שונות כלא  נכונים, אך לגורם האחרון (תגובה דלקתית מקומית ) נמצא בסיס מדעי  מסוים.

לאחר תנועות הגורמות לכאבי שרירים,  נצפו נזקים מקומיים לקרומים ולמרכיבים  המתכווצים  של סיבי השרירים  הפעילים. מתווכים כימיים מקומיים, כגון היסטמין, משתחררים מהשריר הניזוק, מגרים את חיישני הכאב, גורמים  מקומיות גבוהה של הקרומים ולתגובות  דלקת ולחץ  מקמי גובר והולך התורמים לגירוי  החיישנים לתחושה של כאב המתואר. הוכח כי גם הנפיחות הנ"ל  של השרירים  נמשכת לעתים גם לאחר שהכאב פסק. כנראה שהחיישנים של תחושת הכאב עוברים תגובת התאמה (אדפטציה) הדרגתית לנפיחות ו/או לגירוים אחרים הקיימים בסביבתם .

מה הטיפול המומלץ? הטיפול בכאבי שרירים יכול לכלול  בין היתר מ- מסז", מתיחות של רקמות השרירים הכואבים, משחות הרגעה מקומיות  (כגון בן-גי,דיפ היט ואחרות ),אמבטיות חמות וסאונה  (אם אין למטופל גורמי סיכון המונעים את השימוש בטפולים  הללו, כגון מחלת לב או אלרגיה כלשהיא למוצרים  האלו). כל אחד מהטפולים האלו  תורם להקלה זמני. אך אן הם יעלים לטווח ארוך.

תרופות נוגדות דלקת (אספירין, אדויל, נפרוקסן, וולטרן,  והתרופות מהדור החדש כגון סלברה או ואיוקס) מספקות הקלה מסוימת, אך תרומתם לא הוכחה חד- משמעית במחקרים מדעים, כמו כן, חשוב להתאים את תוכנית האמון על מנת למנוע אירועים חוזרים של כאבי שרירים תוך כדי הפעילות או לאחריה  (כאבי שרירים).