דיאטה ותזונה רפואית בשיטת Diet2All


סטרואידים אנאבוליים ותופעות לוואי

השימוש בסטרואידים אנאבוליים ובעיקר שלא למטרות רפואיות גורר אתריו שלל תופעות הלוואי אפשריות. השאלה הראשונה שהספורטאי יצטרך לשאול את עצמו: האם אני באמת זקוק לסטרואידים אנאבוליים ? מה הן תופעות הלוואי של השימו בהסטרואידים האנבוליים?

תופעות לוואי כתוצאה משימוש בסטרואידים אנבוליים ניתן לפצל לשלוש קטגוריות נפרדות ושונות:

1. תופעות לוואי כלליות.
2. תופעות לוואי ספציפיות לגברים.
3. תופעות לוואי ספציפיות לנשים.

יש לציין, שקיימים מספר קטן של סטרואידים אנבוליים שיש להם תופעות לוואי ייחודיות שאינם משותפות לרוב הסטרואידים האנבוליים. יש להבין תחילה כי סטרואידים אנבוליים הם הורמוני מין גבריים המשפיעים ושולטים במספר פונקציות ובהיבטים שונים בגופנו, ושהשלכותיהן מגוונות מאוד.

ארבעת החוקים של תופעות לוואי

לפני שנתעמק בתופעות הלוואי השונות, ישנו הצורך להבין את הנקודות הבאות:

- לא כל אדם יחווה את כל תופעות הלוואי הקשורות לשימוש בסטרואידים אנבוליים.
- יש אנשים שחווים תופעות לוואי מסוימות ואילו אחרים אינם חשים אותם כלל.
- יש אנשים שלא יחוו תופעות לוואי בכלל (עקב שונות גנטית).
- עוצמת תופעת לוואי / חומרתן משתנות בין איש לרעהו.
- תופעות לוואי תלויות בגורמים רבים ושונים ואינם משפיעות על כל אדם באותו האופן.

סטרואידים אנאבוליים וגנטיקה – כל אדם יגיב באופן שונה לכל חומר כימי, סטרואידים אנבוליים, מזון או תרופה. כי אדם אחד עשוי לחוות תופעת לוואי מסוימת או תופעות לוואי אחרת, אין זה אומר שאדם אחר צריך לחוות את אותו הדבר בדיוק. כל אדם נשלטת ע"י תוכנית ורשימת כללים, כיצד הוא או היא תגיב כמעט לכל דבר, ותוכניות אלה ידועים ב-DNA כלומר בגנטיקה שלנו. תגובות לגירויים, שונות גנטיות מסוימת, מזון, תרופות, או אפילו חוויות כלליות יכולות לעשות את ההבדל, אך גם להשתנות עם הזמן.

סטרואידים אנבוליים, מינון ומשך זמן השימוש – מינון מוגבר בדרך כלל יגרום כל לתופעות לוואי מוגברות וחומורות יותר של תופעות לוואי. ישנם ספורטאים שמינונים גבוהים מאוד לדוגמא: 2,000 מ"ג לשבוע של סטרואידים אנבוליים אינם חשים בתופעות לוואי שליליות, בעוד שאנשים אחרים יכולים להשתמש בכ- 300 מ"ג לשבוע ובאותו הסוג של הסטרואידים אנבוליים ולחוות תופעות לוואי רציניות.

תופעות לוואי שונות, כגון: גינקומסטיה, נפיחות, אקנה, ועוד, משך הפעילות של הסטרואיד הוא אחד הגורמים משפיעים על השכיחות המוגברת של תופעות לוואי.

סטרואידים אנאבוליים וגיל – הקשרים לתגובה הגנטית משתנות לאורך הזמן, גיל הינו גורם חשוב ביותר באשר לשאלה האם הספורטאי יחווה או שלא יחווה תופעת לוואי, ועד כמה חמורה תיהיה. לדוגמה, אנשים שונים עשויים להשתמש בסטרואידים אנבוליים בעלי פעילות ארומטית, ללא השימוש במעכבי האנזים ארומטאז או תכשירים אנטי אסטרוגנים וללא תסמיני גינקומסטיה. וכעבור 10 שנים מאוחר יותר, באותו אדם יכול שוב להשתמש בסטרואידים אנאבוליים ולחוות התפתחות גינקומסטיה. דבר זה מעיד כי גופו של האדם השתנה עם הגיל וכעת הוא מגיב באופן שונה מאוד להשפעתם של סטרואידים אנבוליים.

סוג הסטרואידים האנבוליים – קיימים מאות אנלוגים שונים של סטרואידים אנבוליים ותרכובות לצורך שיפור ביצועים ספורטיביים ומבנה הגוף. רבים מהם בעלי תכונות שונות, יכולות ומאפיינים, ולכן יכולות לגרום לעוצמות שונות של תופעות לוואי.

סטרואידים תופעות לוואי כלליות

סטרואידים אנאבוליים, כאמור סטרואידים אנבוליים הם נגזרות (אנלוגים) של טסטוסטרון. אלה הם הורמונים חשובים חיוניים לפעולה תקינה של גופנו, הם משפיעים במספר עצום של פונקציות והיבטים שונים בגוף האדם. לכן, את ההשפעות של סטרואידים אנבוליים על הגוף (השפעות רצויות ובלתי רצויות) הן מאוד מגוונות ודינמיות למדי. השפעות הורמונליות אלה מאוד דינמיות בטבע.

תופעות לוואי לב וכלי דם (כללי)

כאשר סטרואידים אנבוליים מצויים בשימוש במינונים הנדרש לגוף וזאת במטרה לשיפור הביצועים (המכונה גם מינוני פיתוח גוף), כל הסטרואידים אנבוליים יכולים ליצור השפעה שלילית על מערכת הלב וכלי הדם בגופנו. המידה והחומרה שהשינויים קרדיווסקולריים השליליים הללו מתרחשים תלויה בסוג הסטרואידים האנבוליים, במינון, במשך השימוש, בתגובה האישית ובגיל. יש להבין שאת מרבית מהתופעות השליליות במערכת הלב וכלי הדם ניתנים למניעה כשמתאמים עם תוכניות תזונתיות מתאימות (תוכנית אימון ודיאטה אישית). העובדה הפשוטה היא שרוב השפעות על מערכת הלב וכלי הדם כתוצאה משימוש בסטרואידים אנבוליים לטווח קצר הינן הפיכות. התקפי לב ושבץ מוחי כתוצאה מהשימוש החד פעמי בסטרואידים אנבוליים הם נדירים ביותר.

סטרואידים תופעות לוואי לב וכלי דם אלה כוללות: שינויים שליליים ברמות כולסטרול, היפרטרופיה של חדרי הלב, ויתר לחץ דם.

תופעות לוואי לב וכלי דם - כולסטרול

כל הסטרואידים האנבוליים יוצרים שינויים שליליים בפרופיל כולסטרול בגוף האומנם במידה שונה (חלקם יותר וחלקם פחות). שינויים אלה כרוכים בהפחתת רמות ה- HDL (כולסטרול הטוב) ועליית ה- LDL (כולסטרול הרע). התוצאה מהשינויים כאמור כרוכה בסיכון מוגבר לטרשת עורקים, והמידה שבה שינויים אלה מתרחשים לרעה הן בדרך כלל תלויות במינון (במינונים גבוהים יותר והגדילו את השינויים השליליים וכך גם את הסיכונים). גורמים אחרים המשפיעים על שינויי כולסטרול שליליים אלו הם: משך זמן השימוש בסטרואידים. כאן ניתן לומר באופן כללי כע הסטרואידים-אנבוליים האוראליים להם ישנו את המוניטין הגדול ביותר, להשפעה השלילית על רמת כולסטרול בהשוואה לזריקות של סטרואידים אנבוליים. זאת משום שהכבד הינו המרכז לעיבוד הכולסטרול בגופנו, והסטרואידים האוראליים הם (לפחות רובם) בעלי פעילות המרעילה את הכבד – הפטוטוקסית (hepatotoxicity) מוגברת.

מחקר שבדק את השימוש בטסטוסטרון סיפיונאט בחן מינון שבועי של כ- 300 מ"ג, אשר הביאו לירידה של 25% ברמות כולסטרול HDL. עם זאת, כאשר המינון באותו המחקר הוגדל ל- 600 מ"ג בשבוע, לא ניצפה הפחתה נוספות ברמות כולסטרול HDL.

במקביל, סטרואידים אנבוליים שונים נצפו כגורמים לשינוי ברמת הכולסטרול לרעה הרבה יותר, אפילו במינונים נמוכים יותר, כבר ניצפה בעבר כי סטרואידים אנבוליים אוראליים, ובעיקר אלה ממשפחת ה- 17-אלפא אלקילייטאד נוטים ליצור השפעה גדולה בהרבה על שינויים שליליים הקשורים לרמת הכולסטרול. אלקילציה C17-אלפא (הידוע גם מתילציה) היא שינוי כימי הנדרש בכדי לאפשר לסטרואידים אנבוליים להיות עמידים לחילוף חומרים בכבד על מנת לאפשר לו את הזמינות הביולוגית גבוהה של הסטרואידים אנבוליים במתן אוראלי. שינוי כימי זה גורם לעומס מוגבר על פעילות הכבד.

מחקר אחר השווה את ההשפעות של סטנוזולול (Stanozolol) האוראלי (וינסטרול) לטסטוסטרון על פרופיל כולסטרול בדם, שבו ניתן מינון שבועי של כ- 200 מ"ג טסטוסטרון, בהשוואה ל- 6mg ליום של סטנוזולול אוראלי. תוצאות המחקר הנ"ל כעבור שישה שבועות של מתן סטרואידים אנבוליים אלה הוכיחו הפחתת רמות ה- HDL של כ- 33% – 71% בהתאם לשימוש בסטנוזולול האוראלי, ורמות כולסטרול HDL ירדו רק 9% בעת השימוש בטסטוסטרון. LDL (כולסטרול רע) רמתו עלתה בכ -29% בעת השימוש בסטנוזולול האוראלי, בעוד שהשימוש בטסטוסטרון נצפה עלייה של כ- 16% ב-LDL בלבד. המסקנה כאן היא שסטרואידים הניטלים דרך הפה הם הרבה יותר רעילים למערכת הלב וכלי הדם.

תופעות לוואי לב וכלי דם - הגדלת שריר הלב

לב האדם מורכב מרקמת שריר, עובדה פשוטה היא שגברים מייצרים הרבה יותר טסטוסטרון מאשר נשים מייצרות באופן טבעי, לכן בממוצע גברים בעלי לב גדול יותר מאשר לנשים. פעילות גופנית ואימון גופני אינטנסיבי עצמו ללא השימוש בסטרואידים אנבוליים אחראי גם על צמיחתו של שריר הלב. גם לסוגי אימונים שונים השפיע על גדילת שריר הלב:

פעילות אנאירובית (אימוני התנגדות / אימונים כבדים): סוג זה של פעילות גופנית גורמת לגירוי שרירי השלד ושריר הלב שהוא מעורב (שריר חלק ושריר משורטט בדומה לשרירי השלד), המתייחס לעיבוי של החדרים (קיר חיצוני של שריר הלב), אך אין צמיחה של הקיר הפנימי בלב.

פעילות אירובית (אימון סיבולת): סוג זה של פעילות גופנית גורמת לגירוי, המתאפיין בצמיחה של הקיר הפנימי בלב, אך אין צמיחה של החדרים בלב (הקירות החיצוניים).

שימוש בסטרואידים אנבוליים בפרט מגדיל את ההסתברות להגדלה (עיבוי) של שני קירות חדריות של הלב (חדרי לב ימני ושמאלי). עם זאת, החדר השמאלי אשר נצפה במשתמשים בסטרואידים אנבוליים הראה עלייה גדולה יותר בגודל שרירים. זכור שאותם השינויים נמצאים בספורטאים אשר אינם משתמשים בסטרואידים, אך בספורטאים המשתמשים בסטרואידים אנבוליים ישנה עלייה הרבה יותר משמעותית בגודל שריר הלב.

תופעות לוואי לב וכלי דם ריבוי תאי דם אדומים (Polycythemia)

פוליציטמיה היא מצב שבו ספירת תאי הדם האדומים גבוה יותר מעל לטווח הנורמלי. דבר זה נפוץ מאוד בכל הספורטאים, במיוחד ספורטאי סיבולת. דרישה פיזיולוגית מוגברת זאת שנגרמת ע"י האימונים הרגילים ותוצאת התרגול הגופני וכך עלייה בביקוש להובלת חמצן אל השרירים. התוצאה היא עלייה בייצור תאי הדם האדומים, היות ותאי הדם האדומים אחראים להובלת חמצן בגוף. ההמוגלובין הינו חלבון הממוקם במרכזה של כדורית הדם האדומה, כשהוא קושר אליו את החמצן הוא מוביל אותו לרקמות הדורשות חמצן. לכן, "המוגלובין גבוה" בדומה לריבוי תאי דם אדומים. התוצאה של אימונים אינטנסיביים רגילים היא עלייה בתאי דם אדומים לצורך הובלת חמצן יעילה יותר לתאים במהלך פעילות גופנית.

סטרואידים אנאבוליים מגבירים את ייצור תאי הדם האדומים בדרך של המרצת הכליות בייצור ההורמון אריתרופוייטין (EPO). האריטרופואטין פונה אל מוח עצמות שבו הוא מאותת לייצור תאי דם אדומים. התוצאה הינה המוגלובין מוגבר / ספירת תאי דם אדומה. פוליציטמיה מתייחס לייצור יתר מוגזם של תאי דם אדומים, יש לציין כי המצב שכיח בקרב ספורטאים המשתמשים בסטרואידים אנבוליים (במיוחד במשתמשים שעושים שימוש במינונים גבוהים ו / או במשך זמן ארוך). הבעיה עם העלייה בספירת תאי דם אדומה היא כי ביכולת ליצור לחץ דם גבוה וצמיגות מוגברת של הדם. זרימת דם עשויה להיות לקויה כשצמיגותו הופכת להיות מוגזמת. רמת המוגלובין הממוצעת לאדם הן בטווח של 40.7% – 50.3% אצל גברים, ו- 36.1% – 44.3% בנשים (לא בספורטאים). מפתחי גוף וספורטאים שאינם משתמשים בסטרואידים אנבוליים ידועים כבעלי רמת המוגלובין ממוצעת של 45.6%. ואילו ספורטאים המשתמשים בסטרואידים אנבוליים רמות ההמוגלובין עשויות להיות בממוצע של 55.7%.

רמות המוגלובין גבוהות, עד לרמה מסוימת, לא צריכים להוות בעיה. זאת עקב תוחלת החיים הממוצעת של תא דם אדום הינה כ- 120 יום (כארבע חודשים). כלומר שהפוגות בין הסייקלים כן עשויות למנוע את התגובה המוגזמת הנ"ל. חשוב בעבור כל המשתמשים בסטרואידים אנבוליים לעשות בבדיקות דם תקופתיות, כדי לפקח על גורמים אלה, ואם רמות ההמוגלובין עלות מעבר לנקודה מסוימת, עקב שימוש מוגבר בסטרואידים אנבוליים יש להפסיק ואחרי תקופה של חוסר שימוש הגוף חוזר לנורמה. יש לציין כי כשהרמות גבוהות מאוד ישנו הצורך לעיתים לעשות הקזת דם, כדרך יעילה ומהירה להורדת הריכוזיות. 

תופעות לוואי רעילות יתר לכבד (hepatotoxicity)

סטרואידים אנבוליים בעצמם אינם רעילים לכבד. התגובה ההפטוטוקסית הינה תוצאה של השימוש בסטרואידים אנבוליים אוראליים, במיוחד בשל שינויים הכימיים הנדרשים על מנת לאפשר זמינות ביולוגית של ההורמון. סטרואידים אנאבוליים ללא שינוי כאשר הם נלקחים דרך הפה עוברים מטבוליזם בכמויות גדולות ע"י הכבד למטבוליטים פעילים שמופרשים מהגוף.

כתוצאה מהוספת פחמן במולקולה מספר 17 של הסטרואיד האוראלי, הדבר המכונה אלקילציה C17-אלפא (הידוע גם כמתילציה). דבר אשר מונע את פירוק הסטרואיד האנאבולי ע"י הכבד, כך אנו שומרים על כמות מספקת של הסטרואידים אנבוליים הגיעים למחזור הדם כדי לעשות את העבודה – בניית שרירים.

אלקילציה הנ"ל מעניקה התנגדות נוספת לסטרואידים האנבוליים בחילוף חומרים בכבד. 

זריקות סטרואידים אנבוליים שאין להן אלקילציה במולקולת הפחמן מספר 17-אלפא, אינם גורמים בעיות ומעמסה יתרה על פעילות הכבד, כפי שמעידים נתונים קליניים. מחקרים חקרו את הפוטנציאל לרעילות לכבד עם בשימוש בטסטוסטרון במינונים גבוהים (מ- 400mg ליום, אשר השווה למינון שבועי של כ- 2,800 מ"ג) במספר נבדקים גברים לתקופה של כ- 20 יום שבו המחקר נעשה בעת השימוש בסטרואידים הניטלים באופן אוראלי במקום זריקות תוך שריריות. הרעיון במחקר היה להרוות את הכבד עם כמויות גבוהות של טסטוסטרון (כל החומרים האוראליים העוברים בדרך מערכת העיכול, מה שמכונה "המעבר הראשון" דרך הכבד ואינטראקציה בכבד בשיעור גדול בהרבה יותר מהמסלול אשר הניתן בזריקות). התוצאה של המחקר הייתה שלא חלו שינויים.

סטרואידים אנבוליים אוראליים ממשפרת ה- 17 אלפא אלקילייטאד, כאמור בעיתיים לתפקודי הכבד, אך הבעיה לרוב מתחילה כתוצאה משימוש בלתי משכיל ואחראי של הסטרואידים האנבוליים האוראליים. שימוש מופרז הן במינון והן במשך הזמן הארוך הוכח כיוצר בעיות בתפקודי הכבד בדרגה בינונית עד חמורה.

באופן ספציפי, סטרואידים אנבוליים אוראליים מפוגלים מוגנים (ע"י אלקילציה פחמן אלפא-17) מחילוף חומרים בכבד בי דהידרוגנז 17 בטא-הידרוקסיסטרואיד (17beta-hydroxysteroid). אנזים זה למעשה מבטל סטרואידים אנבוליים שאינם מפוגלים לשימוש אוראלי. למרות שחלק מסטרואידים האנבוליים יעקפו את התהליך, הרוב בדרך כלל יתפרקו אנזימתית לדהידרוגנז 17 בטא הידרוקסיסטרואידים.

הצורה הנפוצה ביותר של הרעילות לכבד או הפגיעה בתפקודי הכבד היא כתוצאה משימוש בסטרואידים אנבוליים אוראליים במינון מוגזם ידועה כמצב הנקרא כולסטטיק (Cholestasis). המצב הנ"ל שבו מיצי המרה אינם יכולים לזרום מהכבד אל התריסריון.  זה יכול לנבוע מחסימה פיזית או כימית. דבר הגורם לסתימה, והצטברות של מלחי מרה ובילירובין בכבד ובמחזור הדם. בכמויות גדולות, דבר הגורם לרעילות בתאי הכבד ולהרג את תאי הכבד. חומרת מצב זה יכול לנוע בין מצב קל מאוד ועד למצב המסכן חיים.

לכן רוב ההמלצות אומרות לנו שאסור ליטול סטרואידים אנבוליים אוראליים ממשפחת ה-17 אלפא אלקילייטאד באופן בלתי מושכל ולא יותר מ- 6 עד 8 שבועות (או 4 – 6 שבועות במקרה של תרכובות בעלות הפטוטוקסיות קשות יותר). כמו כן, מומלץ מאוד לבצע את תהליך הדטוקסיפיקציה מסטרואידים.

תופעות לוואי אנדרוגניות (אקנה)

הקולטנים האנדרוגיים קיימים מתחת לעור שבו סטרואידים אנבוליים אנדרוגניים עשויים להיקשר לקולטנים אלה ולעורר את העלייה בהפרשת חלב (סבום), כתוצאה מכך העור הופך לשמנוני יותר. סטרואידים אנאבוליים יכולים גם להגדיל את גודלן של בלוטות החלב. גירוי בלוטת החלב באופן מוגזם עשוי לגרום לזקיקים ונקבוביות להפריש יותר חלב בעור, ואם נוסיף לעור שמנוני גם מעט לכלוך באופן טבעי התשובה היא: תווצרות אקנה. האומנם אין זה סכנת חיים אך בכל זאת תופעת לוואי נוספת.
השימוש באנטי אנדרוגנים אקטואליים, כגון: שמפו ניזורל, הוכיח כטיפול מניעתי מומלץ ומוצלח מאוד בטיפול למניעת האקנה, כמו גם בתופעת ההתקרחות (לא כגורם יחיד). ניזורל מכיל את הרכיב הפעיל קטוקונזול (Ketoconazole), אשר משמש כחוסם לאנדרוגן בכל מקום בו הוא נמרח על עור (לעור הקרקפת, או באזורים שונים של העור שבו ישנה פעילות אנדרוגנית לרבות אקנה). קטוקונזול הוא אנטגוניסט לרצפטור אנדרוגני, כלומר מתחרה עם אנדרוגנים על ההיקשרות לקולטנים, כגון: טסטוסטרון ודיהידרוטסטוסטרון (DHT) לקולטן האנדרוגני בקרקפת או בעור. קטוקונזול משמש בכדי לחסום אנדרוגנים מלהיקשר לקולטנים על העור והקרקפת.

תופעות לוואי אנדרוגניות (התקרחות)

התקרחות בטרם עת שצריכה הייתה להופיעה בגיל מאוחר יותר, היא תופעות לוואי אפשרית כתוצאה מהשימוש בסטרואידים אנבולייםסטרואידים אנאבוליים יכולים להיקשר לקולטנים האנדרוגניים הממוקמים בקרקפת וליצור את תופעת ההתקרחות. אך יש לציין כי הדבר נוצר באנשים שיש להם את הנטייה הגנטית הנדרשת למצב להתבטא ועשויה להתרחש בשני המינים – גברים ונשים. יש לציין כי הרצף הגנטי להתקרחות הינו תורשתי, תופעת לוואי זאת מופעלת ע"י האנדרוגנים. אלה שאין להם את התכונה הגנטית הנ"ל לא יחוו את האפקט בכל מינון.

ניתן לחוסם את פעילות האנדרוגן כאמור, ע"י ניזורל (שהוסבר לעיל) או באמצעות השימוש במעכבים האנזים 5 אלפא רדוקטאז (5-alpha reductase). השימוש במעכב אנזים 5 אלפא רדוקטאז, הינו למעשה אנזים האחראי להמרת ההורמון טסטוסטרון להורמון דיהידרוטסטוסטרון (DHT), האחרון נחשב לאנדרוגן הרבה יותר חזק. אנזים זה נמצא ברקמות שונות בגוף, כגון: בלוטת הערמונית, בקרקפת, ובעור. זוהי דרך ההמרה לדיהידרוטסטוסטרון שבו הרוב המכריע של תופעות לוואי אנדרוגניות נוטות להתרחש. ישנן תרופות, כגון: פרוסקר (המכיל את הומר פניסטריד) או דוטסטריד (Dutasteride) הנ"ל מעכבים ביעילות את האנזים 5 אלפא רדוקטאז ובכך מצמצמים את הדיהידרוטסטוסטרון הגורם לתהליך.
סוגים אלה כוללים סטרואידים אנבוליים שכבר נגזרים מהדיהידרוטסטוסטרון (ולכן צורות הקיימות של DHT), כגון: אנאבר (אוקסנדרולון), פרימובולן (מטנולון), ויניסטרול (סטנוזולול), אנדרול (אוקסימטולון) וכו', או תרכובות ה- 19 נור-פרוגסטין, כגון: טרנבולון (Trenbolone) או ננדרולון דקנואט (Deca-Durabolin).

תופעות לוואי אסטרוגניים (צבירת נוזלים ובצקות)

באמצעות המרת אנדרוגנים לאסטרוגן (ארומטאז), סטרואידים אנבוליים יכולים להגביר את צבירת הנוזלים התוך תאית והתוך תאים בגוף. מים תאיים, למשל, מאוחסנים בתוך תאים, כגון: נוזלים המצויים בתאי השרירים העשויים לגרום להשפעה אנאבולית ולמראה שרירים מלאים וגדולים יותר. מים תאיים נמצאים במערכת הדם שבו, כאמור לעיל, עלולים לגרום לעלייה בלחץ הדם. צבירת נוזלים תאית כוללת גם צבירת נוזלים היקפית מתחת לעור (תת עורי) ועשוי ליצור בעיות קוסמטיות למשתמשים רגישים להשפעה זו, למשל לעתים קרובות ניתן לגרום למראה נפוח, רך (בלתי חטוב), מנופח למבנה הגוף. יכול גם להיות קשור פרצוף נפוח מכונה "פני ירח".

צבירת המים שנגרמו ע"י העלייה ברמות האסטרוגן הינה כתוצאה מהשפעת האסטרוגן על ההיפותלמוס ארגינין וזופרסין (arginine vasopressin), שהוא הורמון המעורב בשליטה על זרימת מים פנימה וחוצה של הכליות. אסטרוגן ידוע באופן זה לשלוט באגירת נוזלים בגוף בשני המינים. סטרואידים אנאבוליים, כגון: טרנבולון, אנאבר, וינסטרול ועוד רבים) למעט אנדרול (אוקסימטולון), אינם תורמים להשפעה הנ"ל.

אצירת מים ונפיחות יכולות להיות יעילה כשהיא בשליטה, אך ניתן לבטלן ע"י השימוש במעכבי ארומטאז בכדי להפחית את רמת האסטרוגן בפלזמת הדם, בדרך של עיכוב ארומטאז, או באמצעות השימוש בתרכובות שאינן ארומטיות עם מינונים נמוכים של טסטוסטרון. שמירה על דיאטה דלת נתרן ללא סוכרים או פחמימות פשוטות היא אחת השיטות היעילות ביותר לשליטה בכל סוגי צבירת הנוזלים העודפת, כמו נתרן הוא אחד אלקטרוליטים העיקריים האחראים לצבירת המים בתאים.

עליית הנפיחות ואצירת המים גורמת לסיכון מוגבר של מחלות לב וכלי דם, כתוצאה מלחץ דם שעולה וצבירת נוזלים מוגברת במערכת הלב וכלי הדם.

השפעת הגדילה והצמיחה בילדים ובני נוער

השפעה מעניית של סטרואידים אנאבוליים היא יכולתם להגדיל את שימור המינרלים בעצמות (כמו: סידן), כמו גם סינתזת הקולגן מוגברת. כלומר, עצמות חזקות יותר וסיוע בצמיחה הליניארית. כעובדה, אחד השימושים של סטרואידים אנבוליים בעולם הרפואה הינו לטיפול במתבגרים מעוכבי הצמיחה בבני נוער. לעומת זאת,סטרואידים אנבוליים עשויים גם לפעול בגרימת האיחוי וסגירה מוקדמת של לוחיות הגדילה בשלד האדם, כתוצאה מכך הגדילה המהירה והפסקתה המוקדמת.
אין גיל מסוים שבו ידוע כי הצמיחה באנשים נעצרת לחלוטין, אם כי עדויות רבות מצביעות על כך שחלק גדול מבני האדם ממשיך לגדול באופן ליניארי עד גיל 24. באופן כללי רוב האנשים ימשיכו לגדול עד גיל 21 – 24 וחלקם אף יותר. טווח גילים זה שונה בנשים, שתוסברנה בהמשך.

באופן ספציפי, אסטרוגן ידוע כבעל תפקיד מפתח במיזוג של לוחיות גדילה, עצירת כל צמיחה עתידית אפשרית בשני המינים גברים ונשים. זו הסיבה, מדוע נשים הן בדרך כלל נמוכות יותר מאשר גברים, זה גם הסבר לשאלה מדוע גביה נשים באופן ליניארי תעצר בגיל מוקדם יותר (לרוב עם קבלת המחזור, אך לא תמיד).

מחקרים שונים הראו שבנים בגיל העשרה (גיל 14) בממוצע, שטופלו בטסטוסטרון איננטאט במינון של 500 מ"ג אחת לשבועיים וחצי, למשך שנה הציגו גדילה במידה שהגובה סופי הופחת בשלושה אינץ בהשוואה לצמיחת הגובה הסופי החזוי שלהם, ללא השימוש בטסטוסטרון.

תופעות לוואי של סטרואידים ספציפיות בגבר

גינקומסטיה (פיתוח רקמת שד)

גינקומסטיה היא ההתפתחות של רקמת שד. סטרואידים אנאבוליים שמומרים לאסטרוגנים, כמו למשל הסטרואיד אנבולי – אנדרול, מראה סיכון גבוה להתפתחות גינקומסטיה. סטרואידים אנבוליים פרוגסטוגניים (Progestogenic) חזקים, גם הם אחראים להפעלת התפתחות גינקומסטיה. האסטרוגן ופרוגסטרון הם הורמוני מפתח הגורמים באופן דינמי להתפתחות רקמת השד.

עם זאת, אסטרוגן הוא האשם העיקרי כאן בהתפתחות של רקמת השד, בו הוא נקשר לקולטנים ברקמת השד ויוזם את תהליכי הצמיחה והיפרפלזיה (ריבוי תאים) והפצת פיברובלסטים. מצד השני, אנדרוגנים משמשים בכדי לעכב את צמיחת רקמת השד, הדיהידרוטסטוסטרון (DHT) הינו אחד מהאנטי האסטרוגנים הטבעיים ויעילים של הגוף. 

גנקומסטיה מתפתחת לרוב באופן הדרגתי וניתן אכן לעצור את ההתפתחות כמובן רק עד שלבים מסויימים, כלומר כי המצב הפיך עד גבול מסויים. עם זאת, מעבר לנקודה מסוימת, האופציה היחידה האפשרית להסרת גינקומסטיה היא ניתוח.

בשלבים השונים של פיתוח הם כדלקמן:

1. כאב ורגישות באזור הפטמה (ידוע רפואית כ- gynecodynea).
2. נפיחות באזור הפטמה (ידוע רפואית כ- lipomastia). בשלב זה, רקמת בלוטות עדיין לא מפותחת והמצב יכול להיות הפיך אם נעצר כאן.
3. פיתוח מלא של גינקומסטיה (צמיחת רקמת שומן מלאה, כמו גם צמיחת בלוטות מלאה).

גינקומסטיה יכולה להיחשב תופעת לוואי שכיחה של המשתמשים בסטרואידים אנבוליים. אך בכדי להימנע מגינקומסטיה היא אולי להימנע מהשימוש בסטרואידים אנבוליים. או השימוש ב-SERM (חסימת קולטן אסטרוגן סלקטיבי), כגון: נולבדקס (Nolvadex) יעיל מאוד לא רק כחוסם את התפתחותה של גינקומסטיה, אלא גם לעצור אותו באופן ישיר. ה- SERMs הם תרכובות המשמשות למעשה בפועל כאסטרוגנים "מזויפים" כלומה שהם יכולים לחסום את קולטני האסטרוגן וכך למנו את הפעילות בקולטני רקמת השד. ה- SERMs, כגון: נולבדקס אינו מפחית את רמות האסטרוגן בגוף, הם רק חסומים את ההשפעות של אסטרוגן ברקמות יעד מסוימות. על מנת להקטין את הרמות פלזמה בדם הכוללת של אסטרוגן, השימוש במעכבי ארומטאז (aromatase inhibitors) הינו הכרחי, בכדי לעכב את האנזים האחראי להמרה של אנדרוגנים לאסטרוגנים, וכך להפחית את הגורם לעלייה ברמות האסטרוגן מהשורש. שילוב של שניהם מעכבי ארומטאז וחסימת קולטן אסטרוגן סלקטיבי - SERM בתקופות של התפתחות גינקומסטיה מומלץ והיעיל ביותר כדי "לתקוף" את הנושא מכל הזויות, כך לספק הקלה מהירה יעילה במצב.

גורם פוטנציאלי נוסף בהתפתחות הגינקומסטיה, יש לציין את סוגיית הפרוגסטינים (Progestins) ופרוגסטרון. פרוגסטרון והסטרואידים אנבוליים פרוגסטוגניים, והורמונים ידועים בתפקיד מפתח בהתפתחות גינקומסטיה, במובן זה שהם עשויים להגביר את ההשפעות האסטרוגן על צמיחת רקמת השד. קולטני לאסטרוגן ולפרוגסטרון קיימים ברקמת השד, פעילות הקולטן האסטרוגני מגבירה את הרגישות של הקולטן פרוגסטרון (ולהיפך, כפי שהפרוגסטרון יכול להגדיל את הרגישות של קולטני האסטרוגן). פירוש הדבר הוא שסטרואידים אנבוליים מפגינים רמה גבוהה של פעילות פרוגסטוגנית, כמו למשל: טרנבולון וננדרולון. כאשר הקשירה להפעלת קולטן פרוגסטרון ברקמת השד, יגרום לקולטן אסטרוגן להפוך לרגיש יותר לרמות האסטרוגן במחזור ולהגדיל את הסיכוי להתפתחות גינקומסטיה. התוצאה היא סביבה שבה גם את רמת אסטרוגן נמוכה ביותר יכולות לגרום להתפתחות גינקומסטיה.

ניוון האשכים ודיכוי HPTA

כל הסטרואידים האנבוליים עשויים להשפעה כמדכאים את הייצור האנדוגני הטבעי של טסטוסטרון בדרך של ציר אשכים היפותלמוס ויותרת המוח (HPTA) לולאת משוב שלילית. כרגע לא קיים שום סטרואיד אנבולי חריג לכלל זה. המתן האקסוגני של סטרואידים אנבוליים ימנע ו / או יסגר את ייצור הטסטוסטרון אנדוגני טבעי למשך תקופת השימוש בו.

טסטוסטרון מדוכא בדרך כלל השפעה נראית לעין של דיכוי HPTA / כיבוי זה הינו ניוון האשכים לפיה האשכים התכווצו בגודל בשל חוסר גירוי הורמונלי (הורמונים המאותתים לאשכים שאילו בתורם יאותתו לתאי ליידיג להתחיל ייצור ולהפריש טסטוסטרון), כגון: הורמון luteinizing והורמון מגרה זקיק (FSH). אם הגירוי הזה הוא אפסי לתקופה ממושכת, באשכים יכולים לאבד מנפחם ומצורתם, ובעצם מתכווצים. ניוון האשכים הינה אחת מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר בקרב משתמשים בסטרואידים אנבוליים, אשר מופיע כמעט בכ-50% מכל המשתמשים בסטרואידים אנבוליים. אך גם כתופעת לוואי הנ"ל היא זמנית ביותר ומאוד הפיכה.

מייד לאחר סיום השימוש בסטרואידים אנבוליים, מומלץ מאוד שהמשתמש בתהליך ה- PCT (פוסט סייקל תרפי) פרוטוקול תקין, הכולל שימוש בייצור טסטוסטרון מגרה תרכובות נלוות, כגון: נולבדקס / או HCG (גונדוטרופין, הורמון luteinizing סינטטי). תקופה טיפוסית של הליך ה- PCT היא כ- 4 עד 6 שבועות לאחר תום הסייקל. הימנעות תהליך ה- PCT עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך ל-HPTA (ציר אשכים, יותרת המוח והיפותלמוס) לפיה הספורטאי לא ייצר מספיק טסטוסטרון, סופו של דבר נצתרך התערבות רפואית בצורה של TRT (טיפול בתחליפי טסטוסטרון).

תופעות לוואי סטרואידים ספציפיות בנשים

העמקה של הקול (צרידות)

העמקת הקול היא תופעת לוואי שכיחה בקרב המשתמשים בסטרואידים אנבוליים, תופעות לוואי ספציפיות יותר לנשים המכונות גבריות (פיתוח של מאפיינים פיזיים גברים בוגרים באישה ו\או בנערים צעירים). מבחינה טכנית, אלה הם תופעות אנדרוגניות, אך הם הרבה יותר בולטות בנשים מאשר בגברים, ולכן מגיע להם קטגוריה משלהם.

אנדרוגנים משפיעים על הגרון, כמו גם על השרירים מעורבים בדיבור של צלילים ופיתוח קול. זו הסיבה שיש לגברים באופן כללי קולות עמוקים בהשוואה לנשים. התפתחות של צרידות בקרב נשים, כתוצאה משימוש בסטרואידים אנבוליים מתרחשת לאט ובשלבים, כמעט מזכירים התפתחות של גינקומסטיה בגברים. בכל מקרה, התפתחות הצרידות מאופיינת בדרך כלל בשלבים מוקדמים בקול צרוד, ובהמשך שינויים בגובה הצליל, ולבסוף התפתחות קול טיפוסי הנשמע לרוב בגברים צעירים ומתבגרים.

הקצב שבו שינויים אלה מתרחשים, והמידה שבה הם משתנים תלויה בשימוש של הסטרואידים אנבוליים, במינונים, כמו גם משך זמן השימוש. סטרואידים אנבוליים בעלי דירוג אנדרוגני חזק מאוד (כמו טסטוסטרון וטרנבולון) יפגינו נטיות גבוהות יותר של יצירת שינויים בקול הנשי בקרב המשתמשות, במיוחד כאשר נעשו שימוש במינונים גבוהים ומשך שימוש ארוך. זו הסיבה מדוע מומלץ לנשים להימנע מהשימוש באנדרוגנים חזקים ולבחור במקום לסטרואידים אנבוליים הנחשבים כמתונים יותר בעוצמה האנדרוגנית. אמצעי זהירות אחר כולל אורכי סייקל קצרים ככל האפשר (כ- 4 שבועות לנשים), ומינונים הגיוניים.

הגדלת הדגדגן (Clitoromegaly)

איברי מין זכריים ונקביים הם בעלי התפתחות אמבריולוגית דומה, בעלי קשר הדוק בדרכים רבות ומגיבים באותה צורה להורמונים אנדרוגנים. בדיוק כמו טסטוסטרון בגיל התבגרות קשור בשינויים שיגרמו להגדלת הפין וצמיחת איבר המין, עלייה אנדרוגנים בגוף האישה עשוי ליצור צמיחה של הדגדגן (שהוא קרוב מאוד לאיבר המין הגברי).

הגדלת הדגדגן יכול להתפתח בצמיחה כמעט בלתי מורגשת באופן מינורי להרחבת יתר של הדגדגן כאשר רמות אנדרוגן בנשים יישארו גבוהות מספיק לתקופות די ארוכות בכדי לאפשר את צמיחתו. צמיחת וגדלת  הדגדגן תלויה מאוד במינון, משך הזמן, והסוג של הסטרואידים הניטלים. בדיוק כמו עם הנושא של צרידות (העמקת הקול), אנדרוגנים חלשים הם בעדיפות לשימוש בנשים (כמו: אנאבר, וינסטרול, פרימובולן, וכו'), לעומת זאת השימוש במינונים גבוהים ולאורך הזמן אנדרוגנים החזקים מאוד (טסטוסטרון, טרנבולון) אכן יגרמו לתופעה.

צמיחת שיער מוגבר (שעירות יתר)

אצל נשים, הסטרואידים האנבוליים בעלי פוטנציאל לגרמת צמיחת שיער גברית (צמיחה של שיער על הפנים, חזה, בטן, גב, רגליים, וכו'). בדיוק כמו עם תופעות הלוואי המפורטות האחרות, שעירות תלויה גם בסוג של סטרואידים אנבוליים בשימוש, מינון ומשך השימוש.

אי סדירות המחזור החודשי

סטרואידים אנאבוליים כתוצאה מפעולותיהם הורמונליים יגרמו לשינויי במחזור החודשי בנשים. הם עשויים לגרום לקבלת ווסת לעיתים תכופות או לעיתים נדירות, אם בכלל, ועד להפסקת הוסת. הפסקה של שימוש בסטרואידים אנבוליים בדרך כלל תחזיר את המחזור החודשי למצב נורמלי ורבות הפוריות.

האם סטרואידים אנאבוליים רעילים ללב?
הרעילות הלבבית של סטרואידים אנבוליים

סטרואידים אנאבוליים הינם נגזרים סינטטיים של הורמון המין – טסטוסטרון. הסטרואידים האנבוליים פותחו כטיפול משולב עבור מגוון רחב של מצבים רפואיים.

אך כיום הסטרואידים האנאבוליים נמצאים בשימוש הנפוץ ביותר בקרב ספורטאים בכדי לשפר את ביצועים ספורטיבים ופיתוח מסת השרירים.

מבחינה רפואיות סטרואידים אנאבוליים קשורים באופן לפגמים רבים בכל מערכות הגוף. "עודף" טסטוסטרון מגרה  קולטנים לאנדרוגים בשריר הלב ובאופן ישיר הן למודולציה שעתוק, תרגום, ותפקוד אנזימים.

שינויים מבחינה פתולוגית ופיזיולוגית דומים לאלה שנראו בקרב חולים הסובלים מאי ספיקת לב ומקרדיומיופתיה (מחלה של שריר הלב). יתר לחץ דם, איסכמיה לבבית, ומוות קרדיאלי פתאומי. תופעות אלו נמשכות זמן רב לאחר הפסקת השימוש בסטרואידים אנאבוליים ויש לו השפעה משמעותית על תחלואה ותמותה שלאחר מכן.

כך נמצא בממצאים פתולוגיים של מערכת הלב וכלי הדם בארבעה מטופלים (גברים), אשר נטלו כמויות גדולות מאוד של סטרואידים אנאבוליים לאחר שעברו שנים רבות של אימוני כוח בחדר הכושר. חולה אחד הופנה בגלל פרפור חדרים במהלך פעילות גופנית בחדר הכושר, השני בגלל אי ספיקת לב, השלישי בשל פקיקת של העורק ברגלו התחתונה השמאלית. המטופל הרביעי שוכנע להשתתף לבדיקה בשל ההיסטוריה הארוכה של שימוש מסיבי בסטרואידים אנאבוליים.

כל ארבעת החולים סבלו מהיפרטרופיה בשריר הלב. שניים מהחולים סימפטומים וסימנים של אי ספיקת לב, ואחד משניהם סבל מפקקת מסיבית בחדרי הלב בצד ימין ושמאל. לאחר הפסקת השימוש בסטרואידים אנבוליים מטופל אחר הסובל מאי ספיקת לב. ביופסיה גילתה סיסטיק מוגבר בשריר הלב בשתיים משלושת המקרים. HDL-כולסטרול היה 0.58 mmol. 1-1 ו0.35 ממול. 1-1 בשני המטופלים שעדיין משתמשים בסטרואידים אנבוליים בעת הבדיקות. הממצאים האירוביים המתוארים במאמר הנוכחי צריכים להזהיר את כל הרופאים והספורטאים על תופעות הלוואי החריפות והכרוניות האפשריות של שימוש מסיבי בסטרואידים אנבוליים.

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים