סוגי סטרואידים

אז כאמור, ישנם סוגים רבים ושונים של סטרואידים, ולרובן אין פלילות אנבולית, כמו הסטרואידים אנאבוליים אנדרוגניים. קיימים מאות סוגים שונים של סטרואידים ותרכובות טבעיות של סטרואידים, הם קיימים בצמחים, בעלי חיים, חרקים, ואפילו בפטריות.

סטרואידים טבעיים מוצרים ומסונתזים בתאים של אורגניזמים השונים כאמור. קיימים סוגים רבים ושונים של סטרואידים בגוף האדם, כגון: הכולסטרול, ויטמין D ידוע גם בשם: cholecalciferol, אסטרוגן, טסטוסטרון, קורטיזול ועוד…

ויטמין D בפרט היא מה שמכונה secosteroid, שהיא מולקולת סטרואידים אך מכיל טבעת שבורה. בגוף האדם, הכולסטרול הוא מקדם ליצירתם של כל סטרואידים האחרים המיוצרים בגוף האדם. זה אומר שהכולסטרול היא תרכובת בסיס של סטרואידים אשר משמש בתאי הגוף לסנתז את כל סטרואידים האחרים (אסטרוגן, טסטוסטרון, ויטמין D, וכו').

קבוצת הסטרואידים שאנו דנים בהם הם: סטרואידים אנבוליים (אנדרוגנים). הידועים בשם סטרואידים אנבוליים אנדרוגניים.
המונח "אנאבולי" מתייחס לתהליך של בניית רקמות או סינתזת רקמה (במקרה הנ"ל, רקמת שריר).
המונח "אנדרוגני" מתייחס להשפעות על מערכת המין, הוא נגזר מהמילה היוונית Andro שפירושה "זכר" או "גברי" ו'גנים', שפירושה "לייצר".
סטרואידים אנבוליים הם סטרואידים המקדמים לבניית רקמות, ובמקרה הנ"ל מתייחס באופן ספציפי לאנאבוליזם של רקמות השרירים. הסטרואידים אנדרוגניים מתייחס לסטרואידים שיוצרים תכונות גבריות.

הטסטוסטרון נחשב להורמון העיקרי בקבוצת הסטרואידים האנבוליים אשר מיוצר בגופנו, וברוב המינים בבעלי החיים ההורמון טסטוסטרון נחשב לסטרואיד האנאבולי העיקרי. הטסטוסטרון הינו הורמון המין הגברי שגורם למין הזכר יחד עם התכונות הגבריות (הידועים בהעמקת הקול, פיתוח הגוף והשרירים, צמיחת שיער בפנים, ועלייה בגודל השרירים וכוח).

קיימים שני סטרואידים אנבוליים אחרים המיוצרים באופן טבעי (endogenously) בבני האדם: דיהידרוטסטוסטרון (DHT-Dihydrotestosterone) וננדרולון (Nandrolone).

קיימים מאות סטרואידים אנבוליים שונים שסונתזו, ולכולם בסיס הנובע מאחד משלושת הורמוני הסטרואידים אנבוליים הנ"ל (טסטוסטרון, דיהידרוטסטוסטרון, וננדרולון). זה אומר שכל הסטרואידים אנבוליים הקיימים משתנים לפי הצורות של טסטוסטרון, דיהידרוטסטוסטרון, וננדרולון.

גרסאות שונות של הורמונים אלה מכונים אנלוגים או נגזרים של סטרואידים אנבוליים. כלומר שאם סטרואיד אנבולי הינו אנלוגי או נגזר של טסטוסטרון, אותו סטרואיד פשוט עבר שינוי המבנה הכימי המולקולרי שלו טסטוסטרון. להלן דוגמה של ההבדל בין המבנה הטסטוסטרון והמבנה של אנלוגי ידוע של טסטוסטרון, מטנדרוסטנולון (דיאנבול):

סטרואידים אנאבוליים לסוגיהם

זה בעצם מסווג את כל הסטרואידים האנבוליים כאחד מהסוגים הבאים של סטרואידים:

1. אנלוגים של טסטוסטרון (נגזרות טסטוסטרון)

2. אנלוגים של דיהידרוטסטוסטרון (נגזרי דיהידרוטסטוסטרון)

3. אנלוגים של ננדרולון - Nandrolone (נגזרי ננדרולון)

שלושת סטרואידים אנבוליים אלה יכולים להיות גם המכונים כ"הורמוני אב" או כ"הורמוני מוצא", היות והם סטרואידים אנבוליים השונים נגזרים הנ"ל. מבחינה טכנית, הטסטוסטרון הוא פשוט הסטרואיד האנבולי המקורי והעיקרי של הסטרואידים היות וכל אחד מסטרואידים אנבוליים נגזרים ממנו.

בגוף האדם, טסטוסטרון הוא ההורמון המקדים לדיהידרוטסטוסטרון ולננדרולון. בלי טסטוסטרון, שני סטרואידים אנבוליים אלה (דיהידרוטסטוסטרון ולננדרולון)  לא היו קיימים גופנו.

הטסטוסטרון מומר לדיהידרוטסטוסטרון אשר עובר מטבוליזם בגוף בדרך של האנזים 5 אלפא רדוקטאז (5AR - 5-alpha reductase), כלומר שהדיהידרוטסטוסטרון הינו מטבוליט של טסטוסטרון, ויתר על כן, הננדרולון הינו תוצר לוואי של המרת הטסטוסטרון לאסטרוגן (aromatization). בלי טסטוסטרון, הננדרולון ודיהידרוטסטוסטרון לא היו נוצרים.

יש לציין, שהתפתחות הנגזר של סטרואידים אנבוליים לעתים קרובות בעלי אותם התכונות והמאפיינים של הורמון האב שלו (הורמון אב). לדוגמא, לדיהידרוטסטוסטרון (DHT) אופיני הוא חוסר היכולת שלו להיות מומר לאסטרוגן היות ואין באפשרותו ליצור אינטראקציה עם האנזים ארומטאז. נקודה חשובה נוספת בכדי להבין את הקונספט של האנלוגים והורמוני האב היא: על ידי שינוי המבנה הכימי של הורמון האב ליצור סטרואידים אנבוליים שונים עם תכונות ומאפיינים שונים.

הטסטוסטרון הוא האב הראשי-טבעי של הסטרואידים האנבוליים המיוצר ע"י גופנו, לכן הטסטוסטרון נחשב לשורש הבסיסי לסינתזת הסטרואידים האנבוליים.

אם כן, נשאלת השאלה: מהי מטרת השינוי של הטסטוסטרון ליצור אנלוגים?

הרעיון לשינוי הכימי של הטסטוסטרון הינו ליצור גרסאות ואנלוגים של טסטוסטרון בכדי ליצור תופעות שונות בגוף העשוית להיות מועילות יותר באזורים מסוימים מבחינת התפקוד בהשוואה לטסטוסטרון במקורו. שינויים אלה יאפשר לאנלוגים השונים של סטרואידים אנבוליים ספציפיים, בכדי להתאים אותם יותר לטיפול במצב ספציפי (מחלה וכו') בהשוואה לטסטוסטרון עצמו.

סיבות נוספות לשינוי טסטוסטרון וכתוצאה מכך נגזרים של סטרואידים אנבוליים שונים כוללים: פיתוח שינויים אנבוליים ומיעט השפעה אנדרוגנית בכדי שהסטרואיד יהיה יעיל יותר למטרה הטיפולית, אך יחד עם זאת דל בתופעות לוואי אנדרוגניות, למשל בעבור אנשים שונים בקבוצות גיל שונות (ילדים או חולים קשישים), קטגוריות מין, או לחולים הסובלים ממחלות אשר ההורמון טסטוסטרון בעצמו עלול להחמיר את המצב הרפואי של אדם בתחום מסוים (במקרה כזה, אנלוגים של טסטוסטורון עשויים למנוע תופעות לוואי באזור מסוים בגוף ועשוי להיות מועיל יותר ומסוכן פחות).

המטרה העיקרית של יצירת סוגים שונים של סטרואידים הייתה בכדי ליצור את מה שייחשב לסטרואיד האנאבולי המושלם. עדות לכך היא פריחת הסטרואידים האנבוליים שפותחו כבר בשנות ה- 1950 – 1980. למרות שלא הצליחו לפתח את הסטרואיד האנבולי המושלם! כלומר שסטרואיד אנבולי ללא השפעות לוואי אנדרוגניות. המדענים באותה התקופה אכן הצליחו להתקרב לטמטרות הנ"ל אך לא בצורה מושלמת.

סוגי סטרואידים אנבולים שונים מתאימים למיקצי ספור שונים

סוגי סטרואידים אנבולים שונים מתאימים למיקצי ספורט שונים, לדוגמא: סטרואידים אנבוליים, כמו: טסטוסטרון ישנה נטייה ליצור צבירת נוזלים ובצקות ע"י היכולת להיות מומרים להורמון המין הנשי – אסטרוגן וזאת ע"י האנזים ארומטאז. בעוד שההשפעה הנ"ל אינה בעייתית לספורטאי כוח ופוורליפטרים (למעשה השפעה הנ"ל עשויה אפילו להיות מועילה בסוגי ספורט כאלה), אך אין זה יעיל ורצוי לספורטאים העוסקים בספורט שדורש מהירות וזריזות, כגון: ריצות למרחקים קצרים. במקום זאת, אצן, למשל, הסטרואידים האנבוליים המומלצים לו ביותר הינם, כגון: פרימובולן (מטנולון), סטנוזולול (וינסטרול) או אוקסנדרולון (אנאבר), שהם סטרואידים אנבוליים שאינם מומרים לאסטרוגן, לכן כל הנושא של צבירת המים, והפחד מצבירת משקל נוסף שיאט את הספורטאי לא יתרחש.

ספורטאים רבים עשויים גם לבחור 'בקומבינציה' שלסטרואידים אנבוליים בסייקל נתון. במקרה של קומבינציות בסייקל, יוכל אולי לשפר את הסינרגיה וההשפעה הסינרגטית בין הסטרואידים אנבוליים בכדי ליצור סביבה אנבולית חזקה יותר או ליצור קומבינציה העשויה לסייע לספורטאי.

במובן מסויים זה אירוני שבאופן רשמי הנגזרת הראשונה של טסטוסטרון דיאנבול (Dianabol) בעצם נועדה לשימוש במטרה רפואית שכיום כמעט ואין שימוש רפואי בדיאנבול אלה רק לשיפור הביצועים האתלטיים.

הערה קטנה מאוד, אך חשובה: הטסטוסטרון משמש כקו הבסיס אליו משווים את יתר האנלוגים שלו – יתר הסטרואידים האנאבוליים. כל הסטרואידים אנבוליים אחרים ימדדו נגד הטסטוסטרון, בהשוואה ובדומה לסולם צלזיוס למדידת טמפרטורה. עם ההבנה הנ"ל, כל אדם יכול בקלות להבחין כיצד סטרואידים אנבוליים בעלי כוח אנבוליים ועשוי להיות פי כמה פעמים חזקות (או חלש יותר) בהשוואה להורמן האב – טסטוסטרון (דירוגים אנבוליים ואנדרוגנית של טסטוסטרון, שניהם בהתאמה 100). חשיבותם של דירוגי ההשפעה האנבולית ואנדרוגנית של 100 בהתאמה היא בעל חשיבות עליונה להבנת היתרונות של סוגי סטרואידים שונים.

אנלוגים טסטוסטרון (נגזרות טסטוסטרון)

כל הסטרואידים אנבוליים בסופו של דבר יכולים להיחשב כנגזרים (אנלוגים) של הורמון האב – טסטוסטרון, אך יש כמה נגזרות ישירות של טסטוסטרון שקיימות. נגזרות הטסטוסטרון יהיו בעלי השפעות דומות כמובן לאבא הביולוגי שלהם – הטסטוסטרון! דבר שעשוי להיות בעל יתרונות וחסרונות. לדוגמא שני אנלוגים של הטסטוסטרון, הם: שנוצרו באופן רשמי, הראשון היה מתנדרוסטנולון (דיאנבול), ואחריו הבולדנון (Boldenone).

המאפיינים הכלליים של נגזרי הטסטוסטרון, הם דומים מאוד לזה של טסטוסטרון: כל מה שהם מפגינים את היכולת לקדם לאסטרוגן (מאפיין משותף עם טסטוסטרון עצמו), כל מה שהם גורמים ליכולת קיום אינטראקציה עם אנזים: 5 אלפא רדוקטאז (5AR) על מנת להפחית את חוזק האנדרוגן. אינטראקציה שלהם עם האנזים 5 אלפא רדוקטאז להפחתת אנדרוגנים היא בהתאמה אישית חזקה יותר (דיאנבול יפחית ל- Dihydromethandrostenolone ובולדנון יפחית אל Dihydroboldenone).

השינויים המבניים בפועל, יבחנו דיאנבול (Methandrostenolone). דיאנבול הוא בעצם טסטוסטרון שכבר מפוגל בפחמן 17 אלפא במבנה שלו (זה פשוט התוספת של קבוצה מתיל בפחמן מספר-17). הליך זה המכונה אלקילציה C17-אלפא, דבר המאפשר סטרואידים אנבוליים להינתן דרך הפה, ועדיין שיש לו השפעה חזקה על גוף. ללא שינוי זה, בלתי אפשרי שכל הסטרואידים האנבוליים לשרוד את המטבוליזם (חילוף החומרים) בכבד בכמויות מספיק משמעותיות כדי לקדם את כל תופעות הניתנות למדידה בגוף, התוצאה היא שכמויות מאוד זעירות של הסטרואידים אנבוליים מגיעה לזרם הדם כדי לבצע את ההפעילות שלו. דיאנבול גם בעל קשר כפול בין הפחמנים 1 ו- 2. כל השינויים האלה הם מה שמענקים לדיאנבול את העליות שלו בהשפעה האנבולית ובכוח האנדרוגני מופחת בהשוואה לטסטוסטרון.

אקויפוייז (בולדנון) מאוד קל לתיאור אחרי ההבנה של הדיאנבול. אקויפוייז הוא פשוט דיאנבול ללא קבוצה מתיל המחוברת לפחמן מספר 17-אלפא. האקויפוייז בעל קשר כפול בין הפחמנים 1 ו- 2. העובדה ששני הורמונים אלה פועלים בצורה שונה מאוד בגוף היא די ברורה שהיא אינדיקציה חזקה לכך שהתוספת של קבוצת המתיל (אלקילציה C17-אלפא) לפחמן מספר-17 עושה יותר מאשר רק משפיע על התנגדותו של ההורמון לפירוק בכבד, הוא משנה למעשה את ההשפעות והמאפיינים של הסטרואידים אנבוליים. דינאנבול עצמו הוא בעל פעילות אסטרוגנית מתונה בגוף, ואילו האקויפוייז בעל פעילות אסטרוגנית נמוכה בגוף. זה מאוד ברור שהשינויים המבניים בטסטוסטרון שתוצאה בשנייהם (דיאנבול ואקויפוייז) מענקה לאחד מהם פעילות אסטרוגנית נמוכה יותר מאשר לטסטוסטרון עצמו, אך אינו מבטלת אותו.

אנלוגים של טסטוסטרון, בגלל היכולת שלהם עדיין בעלי פעילות אסטרוגנית ברמה מסוימת, יהיו בדרך כלל מועדפים לשימוש, במצבים כמו: בסייקלים-סטרואידים אנבוליים בהם נעשה שימוש לעלייה במסה בשל העובדה שצבירת מים קשורים אליו, האומנם לרוב בלתי רצוי בזמן תקופות החיטובים. הסיבה לכך היא צבירת מים אשר עשויה לגרום לגוף  למראה נפוח ורך. לכן, השימוש בתרכובות, כגון: דיאנבול מוגבלות בשימוש בתקופת החיטובים שלפני הייבוש (דיאטת נוזלים). אך אין זה אומר שהדיאנבול אינו יעיל לחוטוב השרירים (ניצול השומן לאנרגיה). כל הסטרואידים אנבוליים יכולים להיות בשימוש לכל מטרה. אין דבר כזה כמו המיתוס "סטרואידים לחיתוב", "סטרואידים איבוד שומן", "סטרואידים למסה". למרות שאכן קיימים סטרואידים אנאבוליים שעשויים להיות מועדפים יותר לחיתוב הגוך והשרירים, לעלייה במסה השרירית וכו'. זאת בהתאם למאפייניהם ומאפיינים הקשורים לתופעות לוואי שעשויה להיות בלתי רצויה למטרה של חיתוב או עלייה במסה השרירית.

אנלוגים דיהידרוטסטוסטרון (נגזרות דיהידרוטסטוסטרון)

אנלוגים של דיהידרוטסטוסטרון וסוגים שונים של סטרואידים המופקים מדיהידרוטסטוסטרון. אלה הם סטרואידים אנבוליים שבעצם האב הקדום שלהם הוא: דיהידרוטסטוסטרון, כתבנית בסיס לשינויים במבנה הכימי דיהידרוטסטוסטרון. העובדה היא שהרוב המכריע של סטרואידים אנבוליים הינן נגזרות של דיהידרוטסטוסטרון. 

לדיהידרוטסטוסטרון גרסאות שונות, שייכים למשפחת נגזרי הדיהידרוטסטוסטרון (DHT) הם: כגון וינסטרול, אנאבר, פרימובולן, מסטרון ועוד…

עם זאת, סטרואידים אנבוליים הניגזרים מדיהידרוטסטוסטרון ייחודיים מאוד, במובן זה שכל הסטרואידים אנבוליים ששייכים למשפחת הנגזרים DHT הם מכילים שינויים המבנים הכימיים שלהם המעניקים להם פעילות ויעילות משמעותיות בתוך רקמות השרירים, שבהם ה-DHT עצמו ללא שינוי, לא ישרוד את חילוף חומרים שם. הסיבה לכך היא דיהידרוטסטוסטרון, ברגע שהוא נכנס לרקמות שרירים, מבוטל באופן מיידי וחילוף חומרים לשני הורמונים בלתי יעילים ע"י אנזים. האנזים הידרוקסיסטרואיד דהידרוגנז-3 ( 3-hydroxysteroid dehydrogenase enzyme), הנמצא בכמויות גבוהות ברקמות השרירים, הוא למעשה האנזים המשמש לחילוף חומרים ה- DHT שנכנס רקמת השריר לשני מטבוליטים פעילים: 3-אלפא אנדסטנדיול ו- 3-ביתא אנדרוסטנדיול (3-Alpha Androstanediol and 3-Beta Androstanediol). שני ההורמונים הנ"ל הם למעשה מטבוליטים של ה- DHT אינם אנבוליים כל כך ברקמות שרירים.

מסטרון (Drostanolone) ישמש לרוב כדוגמא פשוטה: המסטרון הינו למעשה DHT עם קבוצה מתיל בפחמן 2 (המכונה פחמן אלפא). שינוי זה הוא האחראי לעליית ההשפעה האנבולית הקלה בהשוואה לטסטוסטרון. בנוסף קבוצהת מתיל זאת מגדילה את ההשפעה האנבולית בדרך של מתן מסטרון התנגדות מוגברת בהיותו בחילוף חומרים למטבוליטים פעילים ע"י האנזים דהידרוגנז 3-הידרוקסיסטארואיד.

את התכונות האופייניות והמאפיינים של הנגזרים / אנלוגים של דיהידרוטסטוסטרון (DHT) הם אינם באינטראקציה אפשרית עם האנזים ארומטאז, כך למעשה מאפשר לכל נגזרי הדיהידרוטסטוסטרון שלא לגרום לפעילות אסטרוגנית. החריג היחיד למקרה הנ"ל הוא אנדרול (אוקסימטולון), האנדרול בעל פעילות אסטרוגנית גבוהה, אך אין זה בשל האינטראקציה עם אנזים ארומטאז, היות ובלתי ניתן לקיים אינטראקציה עם אנזים ארומטאז. אנדרול במקום בעל תכונות מסתוריות, מטבוליטים שלו פועלים כאסטרוגנים בעצמם ברקמות הגוף השונות.

נגזרי דיהידרוטסטוסטרון אלה לא יגרמו לפעילות אסטרוגנית בגוף, בכך למעשה ניתן להימנע מתופעות לוואי, כגון: נפיחויות וצבירת מים עודפים, גינקומסטיה, ותופעות לוואי אחרות הקשורות להורמון הנשי – אסטרוגן. נגזרים ואנלוגים של הדיהידרוטסטוסטרון מועדפים בקרב מפתחי גוף אשר רוצים לאיבוד שומן ושלבי האירונים של הדיאטה וייבוש הנוזלים, שבו נחוץ המראה הקשה יותר.

נגזרי דיהידרוטסטוסטרון הם כאמור ללא אינטראקציה עם אנזים 5 אלפא רדוקטאז (זוכרים, זה האנזים האחראי להמרת הטסטוסטרון לדיהידרוטסטוסטרון אשר הרבה יותר אנדרוגני). הסיבה לכך היא נגזרי הדיהידרוטסטוסטרון כבר פחתו בשל האופי שלהם כבר כנגזרי דיהידרוטסטוסטרון, לכן אין כל סיכון הכרוך בסוגים של סטרואידים להמרה לכל המטבוליט שמציגים השפעה אנדרוגנית חזקה. לכן, הרמה האנדרוגנית קשורה לאנלוגים של הדיהידרוטסטוסטרון צריכה להיות השפעה אנדרוגנית רק כשאדם צורך אותם באופן עירבי לאורך זמן ארוך.

אנלוגים ננדרולון (נגזרים דיהידרוטסטוסטרון)

למעשה קיים רק נגזר אחד לננדרולון, שהוא מקובל וזמין בשימוש ע"י ספורטאים: טרנבולון (Trenbolone). למרות שפותחו אנלוגים אחרים מננדרולון, הידועים אך הם לא מאוד פופולריים.

ננדרולון טרנבולון וקטגוריה ייחודית ומיוחדת של סטרואידים אנאבוליים המכונים פרוגסטינים (Progestins). הננדרולון עצמו הוא די דומה מבחינה מבנית לטסטוסטרון. עם זאת, שונה מהננדרולון טסטוסטרון עקב המחסור בפחמן -19. זו הסיבה מדוע ננדרולון וטרנבולון מכונים לעתים קרובות תרכובות: 19-נורטסטוסטרון (19-nortestosterone), כלומר אטום פחמן חסר במקום ה-19. ככזה, כל תרכובת הנוגעת לננדרולון ונגזרותיו.

טרנבולון הינו נגזר מהננדרולון הוא כמובן חסר באטום פחמן כאמור במקום ה-19 (שהוא בקבוצה מתיל) ואטום פחמן זה מוחלף במקום ע"י קשר כפול בין שני אטומי הפחמן בפחמן-19 במקורו.  חוסר פחמן -19 הוא מה שמגביר את ההתנגדות של 19 ולא לתרכובות אינטראקציה עם אנזים ארומטאז, ולכן עמיד מאוד לכל המרה לאסטרוגן.  שינויים שונים אלה הם גם אחראים למתן את הטרנבולון בדירוג השפעה אנבוליים ואנדרוגנית גבוהים ביותר.

תרכובות 19 ופרוגסטטינים (Progestational), כגון: ננדרולון וטרנבולון, מציגים השפעות שונות ותופעות לוואי בגוף שאינן ייחודיות רק לתרכובות ה-19. מחקרים הוכיחו כיתרכובות ה- 19 בעלי זיקה מחייבת לקולטני הפרוגסטרון בגוף. טרנבולון בפרט בעל זיקה חזקה מאוד (הרבה יותר חזקה מאשר הננדרולון) לרצפטור הפרוגסטרון.

יש לציין, כי תופעות לוואי פרוגסטוגניות הן כמעט זהות לתופעות לוואי אסטרוגניות, והם באופן כללי כוללים: צבירת נוזלים, גינקומסטיה, דיכוי ייצור טסטוסטרון אנדוגני לעיתים באופן חמור. ידוע שפעילות הפרוגסטינים (Progestins) מתואמת באופן הדוק עם פעילות האסטרוגן בגוף. זו הסיבה שיש להקפיד להבין את המאפיינים הפרוגסטוגנים של הננדרולון ונגזרותיו לפני השימוש בהם, כמו כן, כיצד להתמודד כראוי עם השפעות הפרוגסטוגנים?

תרכובות ה-19 (ננדרולון ונגזרותיו) עדיפות ע"י ספורטאים ומפתחי גוף לרבים מאותן הסיבות שהם היו מעדיפים נגזרי הדיהידרוטסטוסטרון. תירכובות ה-19 עמידות מאוד בפני ואינן מומרות לאסטרוגן (במקרה של טרנבולון), ולכן מבטלות את הפוטנציאל לתופעות לוואי הקשורות לאסטרוגן, כגון: צבירת מים / נפיחות, גינקומסטיה וכו'. אלו סוגי סטרואידים גם ללא אינטראקציה עם האנזים 5-אלפא רדוקטאז (5AR), או שהם מתקשרים עימו בכמויות זעירות מאוד (במקרה של ננדרולון). עם זאת, השפעות פרוגסטוגניות הן החשש שחייב להיות מובן במלואו.