תמיכה תזונתית במטופלים לאחר ניתוח קיבה ומעי דק

בניתוח מתוכננים מראש תפקיד חשוב להכנת החולה לניתוח מבחינה תזונתית ובמיוחד כשמדובר במצבי מחלה כרונית של מערכת העיכול, כאשר עצם המחלה עצמה גורמת להפרעות בספיגה ולמחסורים תזונתיים במשך זמן רב לפני הניתוח.

לעתים מצבי מחלה כרונית של מערכת העיכול דורשים מספר ניתוחים חוזרים בפרק זמן קצר. לעיתים המצבים האלו מלווים בהקאות, שלשולים או דימומים ממערכת העיכול, אשר גורמים לאיבוד משמעותי של נתרן, כלוריאד, אשלגן וברזל והפרעה משמעותית בספיגת חלבונים, ויטמינים ומינרלים.

יש לקחת בחשבון שאחת הסיבות למחלה כרונית במערכת העיכול היא אלכוהוליזם, הנ"ל מצב כרוני הנמשך בדרך כלל זמן רב וגורם להתשת הגוף מבחינה תזונתית.

לפני הניתוח על המטופל לעבור תקופת הכנת מערכת העיכול לניתוח שמטרתה לנקות ולחטא את המערכת, ועל ידי כך למנוע התפשטות חיידקי מעיים בחלל הבטן בזמן הניתוח. תקופת ההכנה כוללת כלכלה נוזלית, בדרך כלל נוזלים צלולים ואח"כ צום, חוקני ניקוי, אנטיביוטיקה במתן אוראלי. משך התקופה נקבע בהתאם לסוג הניתוח.

במשך התקופה החולה עלול להכנס למחסורים תזונתיים נוספים ולדיסבקטריוזיס (DISBACTERIOSOS) מוחלטת. כתוצאה מהרדמה כללית הפריסטלטיקה של המעי נפסקת לחלוטין. בדרך כלל החולה מתחיל לאכול כעבור 24 עד 48 שעות בגלל שבמחקרים הוכח, שלמרות שהפריסטלטיקה של המעי חוזרת לפני זה, הקיבה מתחילה להתרוקן רק לאחר 24-48 שעות.

 

צריכת הקלוריות תלויה בהיקף הניתוח, בפעילות החולה במסגרת האשפוז, במצב תזונתי של החולה לפני הניתוח, בסיבוכים המתפתחים לאחר הניתוח.

כתוצאה מהניתוח עצמו, המלווה באיבוד דם וכל מיני מצבים סביב הניתוח (תוכנית הכנה, צום וכו') החולה מאבד חלבונים אשר נחוצים בתהליכים אנבוליים (יצירה). איבוד חלבונים גורם להאטה באיחוי רקמות, בצקות, ירידה בתפקוד מערכת החיסון, ירידה בתפקוד הכבד והאטה בחזרה לרמות המוגלובין תקינות, ירידה בתפקוד מערכת העיכול, חולשה והחלמה איטית.

 

אחרי תקופה להכנה לניתוח וצום שלאחר הניתוח, חשוב למנוע התרבות פלורה פטוגנית במעיים ע"י לקיחת לקטופצילוס אסיד ופילוס (LACTOBACLLUS ASIDOPHYLUS) ואכילת מזונות המעודדים התרבות פלורה ידידותית.

 

מחסור בויטמין C ואפילו תת קליני גורם לאיחוי איטי של רקמות עד כדי חוסר איחוי מוחלט. ויטמין C נחוץ ליצירת קולוגן (COLLAGEN) ולתפקוד תקין של מערכת החיסון.

ויטמין A – קשור גם הוא לתהליכי איחוי רקמות, ולתפקוד תקין של מערכת החיסון.

ויטמין A עוזר למנוע כיב קיבה (אולקוס) המופיע כסיבוך שכיח אחרי ניתוחים למיניהם, עקב סטרס פיזיולוגי.

ויטמין K – גורם חשוב בתהליך קרישת הדם לכן מחסור בו מהווה סכנה גם בעת הניתוח עצמו ולאחריו.

ויטמין B קומפלקס – קבוצת ויטמינים זו חשובה בשל תפקוד במטבוליזם של פחמימות וחלבונים.

חוסר בטיאמין (ויטמין B1) תוך כדי איחוי פצע ניתוח גורם להפרעה ביצור קולגן ולסיכון פתיחת פצע הניתוח.

 

אבץ – האבץ עוזר לאיחוי רקמות על ידי מטבוליזם חומצות אמינו ויצור חומרי גלם לקולגן.

 

קיימים כמה סוגים של ניתוחי קיבה שמשנים את האופן הטבעי של העברת המזון בצינור העיכול.

כתוצאה מניתוח BILLROTH 1 נפח הקיבה נהיה קטן יותר ואין סוגר טבעי בין הקיבה לתריסריון שמווסת את כמות האוכל המגיע לתריסריון מהקיבה.

בניתוח BILLROTH 2 נפח הקיבה נהיה קטן יותר. המזון מגיע מהקיבה ל- JEJUNUM מבלי לעבור את השוער ואת התריסריון.

כריתת קיבה חלקית – ניתוח שמקטין את נפח הקיבה תוך כדי שמירה על השוער.

VAGOTOMY – כריתה שלמה או חלקית את עצב ה- VAGUS המעצבב את הקיבה וגורם להפרשת חומצה ומיצי קיבה ומווסת את קצב התרוקנות הקיבה.

אחרי ניתוח קיבה החולה נמצא במום מוחלט במשך 3-5 ימים. במשך הימים האלה החולה בנוסף לכל המחסורים התזונתיים מלפני הניתוח נמצא במחסור משמעותי של חלבון ואנרגיה. על מנת לספק את הצרכים האנרגטיים הגוף מפרק את רקמת השומן וגורם לשחרור טוקסינים מרקמת השומן לדם. במשך התקופה הנ"ל החולה מקבל נוזלים דרך הוריד המכילים מלחים ותמיסת גלוקוז הגורמת לשחיקה נוספת של קבוצת ויטמיני B. כאן יש מקום למתן ויטמינים באופן תת לשוני. חולים תשושים או חולים עם סיבוכים לאחר ניתוח הגורמים להארכת תקופת הצום מקבלים תמיסות מזינות המכילות פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים באינפוזיה.

בתום תקופת הצום החולה מתחיל ממציצת קוביות קרח או לגימות קטנות של מים ובמשך עוברים לכמויות גדולות יותר של מים. 

השלב הבא הינו מזון מרוסק בבלנדר. כעבור שבוע מאז הניתוח רוב החולים יכולים לאכול מזון מוצק. לרוב לאחר ניתוח קיבה החולה אינו מסוגל לאכול ארוחות גדולות עקב הקטנת נפח הקיבה, אלא אוכל מספר ארוחות קטנות במשך היום.

 

DUMPING SYNBROME – תגובה פיזיולוגית לנוכחות או מזון לא מעוכל בג'וג'ונום (JEJUNUM). כתוצאה מהקטנת נפח הקיבה בכריתת השוער המזון אינו נמצא מספיק זמן בקיבה, אלא מגיע לג'וג'ונום כ-15 דקות לאחר שנבלע. המזון אינו נחשף להשפעת מיצי הקיבה ומשתחרר לג'וג'ונום בכמויות גדולות ולא בהדרגה.

סימנים: הרגשת מלאות בבטן, בחילות, כאבי בטן, שלשולים תוך כדי כמה דקות לאחר האכילה, תחושה של חום, סחרחורות, חולשה, עלייה בדופק וזיעה קרה.

שכיבה לאחר אכילה מקלה על הסימפטומים בגלל שהמזון נשאר יותר זמן בקיבה.

כניסה מהירה של המזון ל ג'וג'ונום ופירוקו גורמת ליצירת סביבה היפר טונית במעי ולספיחת נוזלים מפלסמה ונוזל חוץ תאי לחלל המעי. הדבר גורם לירידה בנפח הדם, ירידה בתפוקת הלב והרחבה של הג'וג'ונום.

 

סימנים של היפוגליקמיה הינם : חולשה, הזעה, רעב, בחילות, רעד, אי שקט, הסימפטומים מופיעים כשעה עד שעתיים לאחר אכילה בחולים שעברו כריתת קיבה או VAGOTOMY . ההיפוגליקמיה הינה תוצאה מעיכול מהיר וספיגה מהירה של פחמימות כאשר המזון שאמור היה להשתחרר בהדרגה מהקיבה, מגיע במקום זה בבת אחת לתריסריון. גלוקוז שנספג נכנס לזרם הדם. כתגובה מעלייה פתאומית ברמת הסוכר בדם מופרש אינסולין מבלוטת הלבלב בכדי לאזן את המצב ולהחדיר את הסוכר לתאים וכך להורידו בדם לרמות תקינות.

בנקודה זו ישנו המקום לשקול מתן סיבים תזונתיים הנמסים במים על מנת לעכב את ספיגת הפחמימות.

 

הפרעות בספיגה כתוצאה מניתוח קיבה במיוחד BILLROTH II, יכולים להופיע שלשולים עקב אי ספיגת שומן במעי, STEATORRHEA. השלשול מופיע כתוצאה מאי ספיקת לבלב ועיכול לקוי.

באופן טבעי מזון המגיע לתריסריון גורם לרירית התריסריון להפריש שני הורמונים: סקרטין ופנקראוזים (SECRETIN ו- PANCREOZYME).

שני ההורמונים הנ"ל מעודדים הפרשת אנזימים ללבלב וביקרבונט. לאחר ניתוח BILLROTH II המזון אינו מגיע לתריסריון וכתוצאה מכך יורדת הפרשת הורמוני התריסריון ואנזימי הלבלב. במשך הזמן הלבלב הופך אטרופי (ניוון) והיברותי מחוסר תפקוד.

כדרך התמודדות עם המצב אפשר להציע כלכלה המכילה מעט שומן – כמות שהחולה מסוגל לסבול מבלי לשלשל של כמות הזו תהיה מורכבת מחומצות שומן חד ורב בלתי רוויות. בנוסף לכך המצב דורש  השלמת אנזימי לבלב אקסוגניים (חיצוניים). יש לשים לב לכמויות ויטמינים הנמסים בשומן ולהשלים את הכמויות במידת הצורך. יש להתייחס במיוחד לפלורת המעי הידידותית (חיידקים ידידותיים), אשר נפגעת באופן משמעותי כתוצאה משינויים המתרחשים במאזן החומצי- בסיסי בצינור העיכול ומעיכול לקוי, במידה והחולה מאוזן מבחינת שלשולים יש לתת לקטובצילוס אסיד ופילוס. (LACTOBACILLUS ACIDOPHYLUS).

 

מתפתחת כתוצאה מדימומים חוזרים מכיבים (לפני הניתוח) או כתוצאה מליקוי בספיגת ברזל (לאחר הניתוח).

ברזל המגיע לקיבה אינו משנה את צורתו הכימית לצורה הניתנת לספיגה בגוף האדם משתי סיבות: 1. עקב התרוקנות מהירה של הקיבה המונעת ערבוב טוב של מזון עם מיץ קיבה המכיל HCI

2. עקב ירידה בשטח פני הקיבה הגורמת לירידה בחומציות או עקב ירידה בחומציות כתוצאה מ- VAGOTOMY. בנוסף לכך, היות והמזון אינו מגיע לתריסריון,כתוצאה משינוי מבנה עקב הניתוח, ספיגת ברזל מתרחשת רק ב- 50%. במצב זה יש לתת השלמות ברזל שבהן הברזל מופיע בצורתו הכימית הנספגת בגוף.

גורם נוסף לאנמיה – מחסור ב – B12.

עקב ירידה בשטח פני הקיבה או ירידה ביכולתה להפריש, יורדת כמות INTRINSIC FACTOR שהוא תנאי הכרחי לספיגת VITB12. בנוסף לכך פלורה פטוגנית המתרבה במעי הדק המתחרה עם הגוף על ספיגת B12. קיימת גם הפרעה בספיגת FOLIC ACID. כטיפול לבעיה יש לתת השלמות B12 וחומצה פולית, תוך שמירה על איזון פלורת המעי.

 

ד"ר יעקב עזרא, מומחה לרפואה נטורופטית, תזונאי ומאמן כושר. מרצה במכון מור (לאוסטאופורוזיס) ובבית הספר להסמכות מאמנים של וינגייט - באוניברסיטת ת"א (אימונים לפיתוח הגוף ותזונה).

כתב את הספרים:  1. אבן הפינה בתחום פיתוח הגוף. 2. ספורטולוגיה - המדריך לספורטאי. 3. סטרואידים-כל מה שרצית לדעת? ולא העזת לשאות!