דלקות בדרכי השתן ודרכי הטיפול בחיידק E-קולי
דלקת רירית שלפוחית השתן היא הזיהום הנפוץ ביותר בדרכי השתן. בין תסמיניה האופיינים: צריבה בעת מתן שתן, תחושת מלאות השלפוחית והשתנה תכופה, חום, כאבים, שתן עכור בעל ריח חריף, עלייה בחום הגוף, כאבים באזור הגב התחתון ולעיתים אף דם בשתן.
דלקת בדרכי השתן שאינה מטופלת עלולה להתפשט ולגרום לזיהום כלייתי..jpg "דלקות בדרכי השתן ודרכי הטיפול בחיידק E-קולי")
מה גורם לדלקת?
זיהום בדרכי השתן מתרחש כאשר חיידקים מוצאים את דרכם אל מערכת השתן הסטרילית. משפחת החיידקים המזוהה ביותר עם זיהום זה היא ה E – קולי הנחשבת כחלק מהפלורה התקינה במעיים ומקומה שם בלבד. התרבותה והצטברותה מחוץ למערכת העיכול מצביעות על זיהום. הגורמים לזיהום מגוונים – היגיינה לקויה, שימוש בקטטר, פגיעה עצבית, מגע מיני ועוד. הקרבה בין מערכות השתן ופי הטבעת היא המאפשרת מעבר קל לחיידקים.
דפנות ה E קולי מכוסות בבליטות קטנטנות (PILI), קצות הבליטות הם קומפלקס של חומצות אמינו וסוכר (גליקופרוטאין) הנקרא לקטין (LECTIN). לקטינים אלו מאפשרים לחיידק להדבק לדפנות השלפוחית ודרכי השתן.
גורמי סיכון לדלקות בדרכי השתן
* מין – נשים חשופות יותר לזיהום בשל שוני אנטומי, שופכן קרוב יותר אל פי הטבעת, כך שלחיידק קל יותר לחדור אל שלפוחית השתן.
* גיל – שכיחות הדלקות עולה אצל נשים בגיל הבלות בשל ירידה ברמת האסטרוגן המאפשרת היצמדות קלה יותר של החיידקים לדפנות הנרתיק.
* פעילות מינית – החיידקים עלולים לעבור אל השופכן באמצעות מגע מיני.
* רמות גלוקוז גבוהות בדם – חיידקי האי קולי אוהבים סוכר,כך הדבר מאפשר תנאים נאותים להתפתחות החיידק.
* החלשות מערכת החיסונית.
* הפרת איזון פלורת המעיים.
כיצד נמנע התפתחות דלקות בדרכי השתן?
* יש להרבות בשתיית מים, שתיית מים נאותה תתבטא בשתן צלול.
* הקפדה על היגיינה אישית בשירותים.
* אסור להתאפק במתן שתן.
* חיזוק מערכת החיסון.
* יש לשלב פרוביוטיקה התורמת לאיזון פלורת המעיים ומדכאת התפתחות חיידקים פתוגניים.
אנטיביוטיקה – בעד או נגד?
הטיפול המקובל בדלקת בדרכי השתן הוא אנטיביוטי, אולם כמו חיידקים פתוגניים רבים, חיידקי ה- E – קולי עלולים לפתח עמידות מהירה לסוגי האנטיביוטיקה השונים. שימוש ארוך טווח ותדיר באנטיביוטיקה יכול להוביל להפרת איזון פלורת הגוף בשל פגיעה בחיידקים הידידותיים, הפרת האיזון יוצרת סביבה נוחה לחיידקים הפתוגניים לשגשג ולגרום להישנות הדלקת.
טיפול בחמוציות
טיפול בחמוציות (מיץ או כמוסות) נחשב ליעיל ביותר בשל יכולתו לשנות את רמת החומציות בשתן וליצור סביבה פחות נוחה לחיידקים, החמוציות כמות מסוים של D – מאנוז.
D מאנוז, מרכיב הדומה במבנהו לגלוקוז (סטריאואיזומר של גלוקוז), המיוצר במידה מסויימת בגוף ונמצא באופן טבעי בשלפוחית השתן. ספיגתו איטית פי שמונה מהגלוקוז, חלקו הזעיר עובר מאטבוליזם בגוף, רובו עובר ישירות לזרם הדם דרך צינורות מערכת העיכול, מסונן דרך הכליות ומפונה דרך השתן.
ה- D מאנוז מתאים בדיוק לרצפטורים על פני ה PILI של חיידקי גרם שליליים כ E – קולי, הנצמדים אליו בחזקה, עובדה זו עומדת בבסיס השימוש התרפויטי בו. היצמדות הלקטינים של החיידקים אל ה- D מאנוז, עיקשת יותר מהיצמדותם לתאים האנושיים ויוצרת תצמיד, המורחק אל מחוץ לגוף ע"יהשתן.
