סוגי ממתיקים טבעיים ומלכותיים

באופן כללי הממתיקים מתחלקים לשני קבוצות: אלה המכילים קלוריות (סורביטול, מלטיטול, לקטיטול ועוד, הם מכונים גם סוכרים אלבוהוליים, למרות שהם עוברים מטבוליזם בגוף - אך ניספגים באופן איטי ובקושי רב) ואלה שאינם מכילים קלוריות (סכרין, אספרטים, ציקלמט, ואסולפאם-K).

הסוכרים האלכוהוליים מיוצרים מגלוקוזה (סוכר ענבים) או שמופקים מפירות  או ירקות.

 

המטבוליזם שלו אינו זקוק לאינסולין לכן טוב לחולי סכרת. למרות שהסורביטול אינו משפיע על רמות בגלוקוז בדם, נימצא עליה ברמות גליקוגן הכבד לאחר אכילתו, וכך גופינו מנצל אותו לאנרגיה.

כמויות גבוהות של סורביטול (מעל 50 גרם ליום), עלולות ליגרום להפרעות במערכת העיכול (שילשול).

ניקלט בגוף בקושי רב ורק בחלקו, לכן מספק מחצית מהקלוריות שמספק הגלוקוז. טוב לחולי סכרת.

צריכה מעל 10 גרם ליום עשויה לגרום לשילשול.

מתיקותו דומה לפרוקטוז, שהיא כ- 60% מהסוכר הרגיל.

אינו זקוק לאינסולין וניקלט בקושי רב. אינו מעלה את רמות הסוכר הדם ולכן טוב לחולי סכרת.

נמצא כבתוח לשימוש ע"י ה- FDA ללא התוויות כלשהן.

הממתיק המלכותי הראשון. ניתגלה והוכנס לשימוש ב- 1879. מתוק פי- 500 מהסוכר הרגיל.

אינו מספק קלוריות וטוב לחולי סכרת.

בשנות ה- 60 מחקרים גילו כי הסכרין גורם לסרטן שלפוחית השתן (בעכברים).

ה- FDA מותיר שימוש של עד 50 מ"ג ליום.

האספרטים מורכב משתי חומצות אמינו (ח. אספרטית וח. פניל-אלנין), עובר תהליך עיכול וספיגה בדומה לחלבון. מתוק פי- 100 - 200 מהסוכר הרגיל.

השימוש באספרטים אסור לחולי פנילקטונוריה.

ממתיק כימי שאינו עובר מטבוליזם, ומופרש מגופינו ללא שינוי. מתוק פי- 200 מהסוכר הרגיל.

עמיד בטמפ גבוהות לכן נימצא בשימוש לאפיות.

אושר ע"י ה- FDA ב- 1988.