דיאטה ותזונה רפואית בשיטת Diet2All

מחלות גניקולוגיות - מערכת מין

מחלות זיהומיות בדרכי מערכת המין
•·         זיהום בדרכי המין: האזור הראשון שעובר זיהום הוא אזור הנרתיק (וגינה), מצב דלקתי שנקרא וגיניטיס (דלקת הנרתיק).

•·         סימנים: גרד, הפרשה, לעיתים צריבה במתן שתן, אודם באזור השפתיים והוגינה וכאבים במגע מיני.

•·         גורמים:

•1)      חיידקים במעי, שהחשוב הוא אי-קולי, אך חיידקים אלו ברוב המקרים גורמים לזיהום שממוקם יותר בדרכי השתן התחתונות.

מזהמים יותר ספציפיים לוגינה :

א) פטריות הקנדידה אלביקנס (ע"ש בלובן) , באזור הווגינה וצוואר הרחם, נוצר מטיפול אנטיביוטי ההורס את הפלורה הטובה וצמחת הקנדידה,

ב) קלמידיה (לא חיידק ולא וירוס - משהו באמצע)

ג) חיידק גונוריאה (Gonorrhoea) - יוצר את מחלת הזיוה

ד) וירוס ההרפס

ה) פרזית-טריכומונס: הזיהום יכול להתפשט מהנרתיק אל צוואר הרחם. בדרך כלל צוואר הרחם סגור בפקק רירי המונע את התפשטות הזיהום, אך בזמן מחזור (דימום) כאשר הצוואר נפתח ישנה אפשרות של נדידת זיהום אל צוואר הרחם פנימה יותר.

דלקת בצוואר הרחם

סרויסיטיס - CERVICITIS (דלקת בצוואר הרחם), התפשטות הזיהום יכולה להגיע אל תוך חלל הרחם ואל תוך חצוצרות הרחם. כאשר הגיע הזיהום לחצוצרה התופעות הקליניות משתנות ואז מופיעים : חום, כאבי בטן (קשים), סימני דלקת (תאים לבנים ושקיעה מוחשת). הסיכון במצב של דלקת החצוצרה היא אפשרות שהדלקת תגיע לחלל הבטן (פריטניטיס). מצב זה של זיהום באזור הבטן נקרא: PID מחלת אגן דלקתית (Pelvic inflammatory diseas).

•·         אבחנה: הדרך לאבחן היא לבצע תרבית מהפרשות הנרתיק על מנת לזהות את סוג המזהם, ניתן להיעזר גם בתופעות הקליניות וסוג ההפרשה. כמו כן לבצע בדיקת גם. מחפשים כמות של תאים לבנים ושקיעת דם נוגדים כנגד מזהמים מסוימים, הכוונה העיקרית היא כנגד הקלמידיה, כשמדובר ב -PID, הגורמים המזהמים השכיחים יותר הם: הקלמידיה והגונוראה, ניתן לאבחן על פי הקליניקה וגם הבדיקות שהוזכרו. הקלמידיה הוא המזהם השקט זיהום קל ולא קלינית סוערת, בקליניקה סוערת זה הגונוראה.

•·         טיפול: אנטיביוטי או אנטיפטרייתי,   שאמור להיות מכוון כנגד המזהם, לגבי הגונוראה מטופל בפניצלין. קלמידיה מטופלת בדיקסלין או טטרציקלין, נגד הקנדידה דקטרין ודיסטטין.

•·         סיבוכים: (בעיקר של PIO): הידבקויות שייגרמו לסתימת החצוצרה, פגיעה בתנועתיות של החצוצרה ותוצאה משני שינויים אלו עלולה להיגרם עקרות ו/או הריון מחוץ לרחם.

סיבוכים נוספים: הידרוסלפינס (חצוצרה מעין ציסטית) אפצס בין החצוצרה לשחלה, קיום יחסי המין גורם להדבקה חוזרת במצב של קנדידה ולכן הטיפול הוא בשני בני הזוג.

•·         קליניקה: של קנדידה אצל גברים, הפרשה לבנה וגירוי במתן שתן.

•·         דימומים מהרחם: אחת לחודש למשך 4 ימים בממוצע, ישנו דימום שהינו התפרקות רירית הרחם כתוצאה מירידה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון - בסוף המחזור.

 

•·         דימום לא צפוי בשלב אחרים של המחזור יכול לנבוע מהסיבות הבאות:

•·         איזון לקוי ברמות האסטרוגן או הפרוגסטרון, מדובר בעיות ביוץ התפתחות הזקוק בשחלה, לא חייב להיות ירידה בהורמונים, לעיתים עודף אסטרוגן יכול לגרום לדימום.

•·         סיבות נוספות: הן סיבות שקשורות בהריון -ללא ידיעה, יכול להיות כתוצאה מהפלה של הריון או מצבים אחרים שהיה הריון ודימום כרגיל ופתאום מקבלת דימום לא צפוי נוסף, כאשר ההיריון הוא מחוץ לרחם- היא לא מקבלת את רמת ההורמונים הדרושה והיא לא מונעת את המחזור הרגיל ואז במהלך ההריון ישנו דימום לא צפוי בשבועות מתקדמים מאוד לפני הלידה - מצביע על הפרדות השלייה.

גידולים ברחם

•·         גידולים ברחם: מצב שכיח אצל נשים מבוגרות יותר, הגידולים יכולים להיות מיומות (שריר חלק ברחם), גידולים של רירית הרחם- הגידול הגניקולוגי השכיח ביותר.

•·         סיבות מערכתיות (לא קשורים ממש באברי המין): כגון: היפו או היפותירואידים, רמה נמוכה של תרומבוציטים, הפרעה אנזימתית הקשורה בסטרואידים, הפרעות מנטליות כתוצאה (שינויים הורמונליים) בטראומות.

•·         הבחנה: במצב של דימום מהרחם ההבחנה צריכה להיעשות כך: בדיקה הורמונאלית: אסטרוגן ופרוגסטרון , הורמוני התירואיד, אולטרסאונד של מע' המין לחפש הריון (אולי?) ניתן לראות את עובי של רירית ברחם, ניתן לחפש ציסטות בשחלה.

•·         מחלה ציסטית של השחלה, המחלה מתאפיינת בהפרעה הורמונאלית, המשנה את היחס בין FSH ל-SH , הפרעה הורמונאלית זו גורמת להיווצרות של ציסטות מרובות בשחלה המפרישות הורמונים בעיקר אנדרוגנים, אבל גם אסטרוגן ופרוגסטרון והתוצאה היא הפרעות ביוץ, דימום לא סדיר בגלל האסטרוגן והפרוגסטרון שיוצאים ביחד, כולל אותם תופעות שיעור, השמנה ותופעות נוצרות היוצרות מצב סכרתי בגוף- אצל רוב החולות - אי סבילות לסוכר.

•·         הבחנה: ע"י בדיקת רמות אנדרוגנים בדם, ניתן לבדוק גם את היחס FSH ו-LH, היחס  הולך לכיוון ה-LH עולות יותר מרמות ה FSH. אולטרסאונד שבו מחפשים את הציסטות בשחלה.

•·         טיפול: תלוי ברצון החולה להרות או לא , אם היא רוצה להרות צריך לאפשר איזון הורמונלי וביוץ טוב יותר. במידה ואין כוונה להרות הטיפול ההורמונאלי מבוסס בעיקר על גלולות.

אנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס (Endometriosis):

במחלה זו ישנה צמיחה של רירית הרחם באזורים שהיא לא אמורה להימצא בהם כגון: חלל הבטן- המקום השכיח ביותר, על גבי השחלות ואברי הבטן ולעיתים במקומות מרוחקים כגון: הריאות.

•·         קליניקה: כאבים בעיקר הבטן בשלבים שונים של המחזור, בעיקר כמה ימים לפני הדימום (כמו כאבי מחזור באזור הספציפי) הסיבוך העיקרי הוא עקרות.העקרות נובעת מהידבקויות וחסימה של החצוצרה או פגיע ברקמת השחלה כתוצאה מרקמות האנדומטריוזיס.

•·         טיפול: תרופתי או כירורגי: תרופתי במידה והאישה לא מעוניינת להרות מטפלים בטיפול המקטין את הציר ההורמונאלי: כגון: דנזון. כשאישה רוצה להרות באנדומטריאוזיס קשה נעשה IVF (הפריית מבחנה) טיפול כירורגי: הוא קריטה של ריקמת האנדומטריוזיס מחלל הרחם.

•·         הפרעות ביוץ הם בדרך כלל על רקע הורמונלי, הן יכולות לנבוע מבעיה הורמונאלית שמקורה בהיפופיזה FSH או LH ואחרים כגון: פרולקטין, תירואיד, סטרואידים וכו' או מבעיות הורמונאליות הקשורות בשחלה

•·         הבחנה: תעשה ע"י בדיקת חום הגוף לאורך ימי המחזור-הפרוגסטרון מעלה חום 0.5 - 0.8

ניתן לבדוק את כמויות הפרוגסטרון בדם- ההורמון אמור להיות להפרש כתוצאה מהביוץ.

•·         טיפול: במידה והאישה רוצה להרות נותנים תרופות המעוררות את השחלה כגון: קלומיפן, מגרה את השחלה וכוריגון-גורם לביוץ. במידה והאישה לא רוצה להרות ניתן לה גלולות.

2all בניית אתרים