דיאטה ותזונה רפואית בשיטת Diet2All

היפראקטיביות

 
היפראקטיביות הוא מושג המאגד בתוכו הפרעות נוירולוגיות והתנהגותיות רבות ובא לתאר ילד שאינו מסוגל "לשבת בשקט", מתקשה בריכוז, חסר משמעת, מתקשה בהסתגלות למצבים חדשים, מגיב בחריפות לגירויים, מרבה בפעילות מוטורית ואשר בתגובותיו האימפולסיביות והבלתי צפויות, הופך את חיי הוריו לקשים במיוחד.

ב- 1973 העלה רופא ילדים ומומחה לאלרגיות ד"ר בן פינגולד, את התיאוריה כי מזונות המכילים סליצילאטים (חומרים דמויי אספירין, השכיחים בחומרי צבע וטעם מלאכותיים), הינם האחראים העיקריים להיפראקטיביות. ד"ר פיינגולד מצא כי הפחתת צריכת הסוכר וחומרי צבע וטעם מלאכותיים, כמו גם איתור אלרגנים יכולים להביא לשיפור משמעותי בהתנהגות הילד.

בעיות התנהגות, הפרעות קשב, התנהגות אובססיבית וקשיי למידה, הינם ביטוי של חוסר איזון כימי במוח. חוסר תזונתי הנובע מהתזונה הלקויה ועתירת האלרגנים (קיימים למעלה מ- 3500 חומרי צבע, שימור וטעם מלאכותיים במזוננו), האופיינית לילדים בחברה המערבית, משפיעים לרעה על איזון עדין זה.

ד"ר מלווין ורבאך, מבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה מסכם בספרו "השפעות תזונתיות על מחלות נפש"  את כל המחקרים שנערכו על תזונה והיפראקטיביות.  ספר זה מתאר את מאות המחקרים שנערכו והדגישו את הקשר בין תזונה, אלרגיות למזון ובעיות התנהגותיות אצל ילדים. נראה, כי הסוכר הלבן אינו האשם הבלעדי בהיפראקטיביות, משום שכשהוא משולב בארוחה מאוזנת הוא אינו גורם לבעיות. ד"ר קונרס מהמחלקה לפסיכיאטריה בבי"ח לילדים בוושינגטון, מצא כי כאשר סוכר נצרך יחד עם חלבון ועמילן, השפעתו שונה לחלוטין. כאשר סוכר נצרך לבדו עם עמילן אך ללא חלבון (ממתקים, שוקולד), הוא גורם להפרעות בהתנהגות לא רק אצל ילדים בעיתיים, אלא גם אצל ילדים בעלי התנהגות הנחשבת לנורמלית. בשלושה מחקרים שונים שערך ד"ר קונרס בקרב קבוצות ילדים היפראקטיביים בגילאים שבין 8 ל- 11, נראה בבירור כי אצל ילדים שאכלו ארוחת בוקר עתירת פחמימות, חלה הרעה במצב הנפשי לעומת קבוצת הביקורת. לעומת זאת, אצל ילדים שאכלו ארוחת בוקר חלבונית חלה הטבה משמעותית. (New Medical Science 1987). מסקנתו היתה שילדים היפראקטיביים זקוקים לדיאטה עתירת חלבונים ודלה בסוכר.


היפראקטיביות מחקרים

שני מחקרים נוספים הראו כי ילדים היפראקטיביים מעבדים מזון מהר יותר, בעלי מידות גוף קטנות יותר וזקוקים, כנראה, לכמות חלבון גדולה יותר בתזונתם (Am J Clin Nut 39:520-4,1984). אצל ילדים בגיל 4 עד 7 נראה כי ככל שהיחס בין פחמימות לחלבון היה גבוה יותר - כך הפכה התנהגותם להרסנית, חסרת מנוחה ותוקפנית (J Consult Clin Psychol 48:760-9,1980). ההצעה הרווחת היא להפחית מהתזונה סוכרים למעט קצת מיץ פירות ושני פירות טריים ביום.

גורמים נוספים שנחקרו ונמצאו מזיקים הינם סליצילאטים (80%), צבע מאכל צהוב – טרטרזין, סוכר, תירס, בקר וביצים (25%), ואלרגנים נשאפים עוד 25%. מחקרים נוספים בתחום חיזקו את הטענה כי היפראקטיביות הינה במהותה תגובה אלרגית לחומרים שונים.

נמצא כי לילדים היפראקטיביים יש מחסור בסרוטונין במוח. במחקרים בהם ניתנה לילדים תוספת של ויטמין B-6 (ויטמין זה חיוני להפיכת חומצת אמינו טריפטופאן לסרטונין), נצפתה תגובה מיטיבה השווה מבחינת השפעתה החיובית לריטלין. ההבדל העיקרי היה כי לאחר הפסקת נטילת הויטמין, עדיין נמשך השיפור (Biol Psychiatry 14:741-51, 1979). ד"ר ורבאך ממליץ על נטילת P-5-P, הנגזרת הפעילה של ויטמין B-6, במינון של 50 מ"ג ביום. חשוב לציין, כי טרטרזין גם מפריע לספיגת 6B.

רמת אבץ נמוכה עלולה להביא למחסור בסידן ובמגנזיום ולחשיפה לעופרת. עופרת הינה מתכת רעילה, המעוררת בעיות קשות במערכת העצבים אצל ילדים, כמו גם תופעות התנהגותיות רבות אחרות. בדיקות מעבדה הראו כי לילדים היפראקטיביים יש רמות גבוהות יחסית של אלומיניום ועופרת ורמות נמוכות של אבץ, מגנזיום, סידן וחומצות שומן חיוניות.

במחקר שנעשה בארה"ב ובדק קשר בין בעיות למידה והתנהגות לבין רמת חומצות שומן מטיפוס אומגה3-, נמצא שבקבוצת הילדים בעלי הרמות הנמוכות דווח על שכיחות הגבוהה ביותר של בעיות התנהגות וקשיי למידה (Physiology and Behavior, 59(4-5), 915-920, 1996).

קל מאוד לאבחן ילד כבעייתי, קל עוד יותר לדון אותו מגיל צעיר ל"ריטלין" - תרופה ממכרת, מטשטשת, שעלולה לגרום לעיכוב בגדילה ושבטיחותה לטווח ארוך לא הוכחה (כל זאת לפי דברי היצרן, סיבא). טיפול אלימינציה של מזון ואיתור חסרים תזונתיים, הינו מסובך, דורש זמן רב וסבלנות, אך יש לזכור: למעלה מ- 80% מהמטופלים ישיגו תוצאות טובות בזכות טיפול זה. בונוס נוסף כמובן, הוא כי יתרונותיה של תזונה נכונה ובריאה מהווים תשתית מעולה לבריאותו וגדילתו של הילד לכל ימי חייו.
2all בניית אתרים