דיאטה ותזונה רפואית בשיטת Diet2All

קונטראינדיקציה תרופות ללב, לכלי דם וללחץ הדם 

Angiotensin converting Enzyme (ACE) Inhibitors

משפחת התרופות ACE ניתנת לשימוש ב-יל"ד (יתר לחץ דם) ובחלק ממצבים של כשלון לבבי.
תרופות שכיחות : enalapril ,captopril
 
פוטסיום (אשלגן)
מעכבי ACE יכולים להגביר את רמות הפוטסיום בדם. אפילו אכילת מזונות עשירים בפוטסיום כמו: פירות, עשויים להיות בעייתיים.
 

אמילוריד - Amiloride

האמילוריד מונעת את איבוד הפוטסיום (משתן משמר אשלגן) התרופה יכולה לגרום לעלייה ברמות הפוטסיום בדם עד כדי הרעלה.
פוטסיום (אשלגן) – יכולה להיווצר הרעלה.
סודיום (נתרן) – האמילוריד מסלקת סודיום דרך השתן וע"י כך מורידה את לחץ הדם, לכן יש להיזהר עם צריכה מוגברת של סודיום.
 

אמיאודרון - Amiodarone

התרופה נוגדת הפרעות קצת לב.
ויטמין E – ויטמין E ליום מפחית את הנזק הטוקסי של התרופה לריאות.
 

קפטופריל - Captopril

קפטופריל הינה תרופה ממשפחת ה- ACE משמשת לטיפול בלחץ דם וכשלון לבבי.
פוטסיום (אשלגן)
מעכבי ACE – יכול להגביר את רמות הפוטסיום בדם, לכן מתן פוטסיום יכול להיות בעייתי.
אבץ
בעת שימוש כרוני בקפטופריל ישנה בריחת אבץ בשתן ועקב כך חוסר באבץ.

דיגוקסין - Digoxin

מקור התרופה דיגוקסין הינו מהצמח אצבעונית. ה"סבתות" השתמשו בצמח להורדת בצקות.
כיום משתמשים בדיגוקסין בכדי לגרום ללב להתכווץ חזק יותר. לדיגוקסין אפקט אינוטרופי חיובי (שיפור בספיקת הלב = בהתכווצות הלב).

סנה קסקרה

הסנה קסקרה הינו צמח לקסטיבי. במתן עם דיגוקסין הסנה מקטין את ספיגת הדיגוקסין. בנוסף הסנה מגביר את איבוד הפוטסיום (אשלגן) בצואה (עקב יצירת פריסטלטיקה מהירה = שלשול) וכך גוברת הנטייה להרעלת דיגוקסין. 

ג'ינסנג
ג'ינסנג מתן הצמח ג'ינסנג עם דיגוקסין הראה עלייה ברמות הדיגוקסין בסרום, לכן יש להיזהר במתן עם הדיגוקסין!
מזון: המזון יכול להשפיע ולהפריע לספיגת הדיגוקסין, בכדי להימנע מהבעיה יש ליטול את התרופה שעתיים לפני או לאחר המזון.
- מקטינים רעילות – המינרלים מגנזיום ופוטסיום.
- קונטראינדקציה (התווית נגד) – דיגיטליס (אצבעונית, ליקוריץ, סנה ואליטרוקוקוס
- מצמצם תופעות לוואי – המינרל מגנזיום.
- מפחית ספיגה – המצח סנה קסקרה.
- אפדרה: חומרים אדרינרגיים: כמו האלקלואיד אפדרין – ייתכנו הפרעת בקצב בלב.
 
- תכשירי תירואיד – ייתכן צורך בשינוי במינון ועלייה ברגישות לדיגוקסין. 
- היפוקלציה (רמה נמוכה של סידן) או היפרמגנצמיה (רמה נמוכה של מגנזיום) : עלולים להגביר את רגישות שריר הלב, לכן יש להיזהר עם הנוטלים דיגקסין.
מגנזיום ופוטסיום
היפוקלמיה (רמה נמוכה של סידן) – גורמת לרעילות דיגוקסין! הנוטלים דיגוקסין נוטים לרמה נמוכה של פוטסיום ומגנזיום וכל עולה הנטייה והסיכון להרעלת דיגוקסין. רצוי ליטול מגנזיום 300-500 מ"ג ליום והגברת צריכת הפוטסיום ליום (אך יש להיזהר אצל הנוטלים משתנים משמרי אשלגן).
ליקוריץ
רמה נמוכה של אשלגן מגבירה את הנטייה להרעלת דיגוקסין. לכן צריך להיזהר עם הליקוריץ ו/או להוסיף פוטסיום (אשלגן) בהתייעצות עם קרדיולוג.

משתנים (דיורטיקס) - Diuretics

משתנים גורמים להפרשת נוזלים מהגוף. הם בשימוש ליתר לחץ דם ולאי ספיקת לב.
המשתנים מתחלקים ל- 2 קבוצות עיקריות:
1. תרופות משמרות אשלגן (ספירונולקטון).
2. תרופות לא משמרות אשלגן (פוסיד).
המשתנים מפרישים: ויטמינים ומינרלים כמו ויטמיני B – קומפלקס, C , קלציום (סידן), מגנזיום, אבץ, פוספאט (זרחן) ועוד.

אינלפריל (Enalapril (vasotec

אינלפריל הינה סוג של אנגיוטנסין בעכב ( ACE ), נועד לטפל ב-יל"ד ובסוגים מסוימים של כישלון לבבי.
פוטסיום (אשלגן): מעכבי ACE , מגבירים את רמות הפוטסיום בדם. הם מפחיתים את הפרשת הפוטסיום בשתן.
סודיום (נתרן): צריך להיזהר מפני שינויים בצריכתו – חוסר איזון בל"ד.

ספירונולקטון (אלדקטון) - (Spironolactone (Aldactone

ספירונולקטון הינו משתן משמר אשלגן.
- פוטסיום (אשלגן) – הספירונולקטון בשל היותו משתן משמר אשלגן ע"י הפחתת איבוד האשלגן בשתן, הדבר יכול להוביל לעליית רמות הפוטסיום בדם. לכן אסור לנוטלים את התרופה ליטול פוטסיום (אשלגן).
- מזון – מזון יכול להגביר את ספיגת הספירונולקטון.
- סודיום (נתרן) – הספירונולקטון גורם לאיבוד סודיום בשתן ע"י סילוק המים מהסודיום. צריכה מוגברת של סודיום יכולה להעלות את לחץ דם.

הידרלזין (אפרסולין) - (HYDRALAZINE (APRESOLINE

התרופה נועדה להוריד יל"ד.
- סודיום (נתרן) – יש להפחית בצריכת הסודיום (מלח) בשל הנטייה לעליה בל"ד.
- אסטרוגניים (הורמוני מין נשיים) – תיתכן עלייה ב ל"ד.
- פירידוקסין (ויטמין B6) – ייתכנו ירידה בניצול ויטמין B6 ע"י הגוף בעת הטיפול בהידרלזין. התרופה מגבירה את הפרשת ויטמין B6 בשתן, הדבר יכול להוביל לחסר בפירודוקסין.
- מזון – נטילת התרופה עם המזון מגבירה את ספיגתה.
- אלכוהול – אלכוהול גורם לווזודילטציה (הרחבת כלי שם) וכך להורדת ל"ד. לכן האלכוהול יכול להוריד את ל"ד וכך להגביר את הסיכון לסחרחורת, התעלפות ו/או תאונות אחרות.
 

הפרין - HEPAriN

התרופה הפרין מונעת את טרומבוס (יצירת קרישי דם): הדם, כך משמש כאנטי קואגולנט.
- פוטסיום (אשלגן) – הטיפול בהפרין גורם להיפרקלמיה. לכן צריך להיזהר בתוספת פוטסיום.
- ויטמין D – הפרין מפריע לפעילותו של ויטמין D בגוף. דווח על התפתחות אוסטיאופורוזיס (התדלדלות העצם) אצל מטופלים במינונים גבוהים למשך כמה חודשים.
- אלכוהול – האלכוהול יכול להחמיר את הנטייה לדימום רציני בשילוב עם ההפרין.
- דיגוקסין – הדיגוקסין יכול להפחית את הפעילות נוגדת טרומבוסים. של ההפרין.
 

LOOP DIURETICS – (משתני לולאה)

משפחת משתני הלולאה כוללים את ה- FUROSEMIDE , BUMETANIDE , ETHACRYNIC
משתני הלולאה הינם המשתנים הכי פוטנטיים. הם גורמים לגופינו לאבד בשתן מים, נתרן, מגנזיום ואשלגן בעיקר.
- פוטסיום ומגנזיום – איבוד הפוטסיום בשתן מגביר את איבוד המגנזיום. (מגנזיום מינון רצוי 300-400 מ"ג ליום).
- תיאמין (ויטמין B1): אנשים הסובלים מ- (Congestive heart failure (CHF אי-ספיקת לב ומטופלים במשתנים לולאה (כמו: הפורוסמיד) שיכול ליצור חסר בתיאמין – הדבר יכול להחריף את ההפרעה הלבבית בגלל שמחסור בתיאמין מחריף את המצב הקרדיולוגי הנתון. אפילו אנשים שנוטלים פרוסמיד כטיפול ארוך טווח הינם בעלי פוטנציאל לחסר בתיאמין.
- ליקוריץ – הליקוריץ יכול להיות פוטנציאלי להגברת תופעות הלוואי של חסר בפוטסיום. לכן השילוב שלהן ביחד צריך להיות תחת השגחה.
- מזון – את הפרוסמיד רצוי ליטול לאחר המזון בכדי למנוע מלהרגיז את הקיבה. טורוסמיד יכול להינטל לאחר או לפני האוכל.
- סודיום (נתרן) – משתנים בכלל מגבירים את איבוד הסודיום בשתן.

ניטרוגליצרין - NITROGLYCERIN

הניטרוגליצרין מרחיבה כלי דם ע"י שחרור השרירים החלקיים העוטפים אותם וכך מגבירים את זרימת הדם והחמצן. לטיפול ומניעה באנגינה פקטוריס וכשלון לבבי.
אנ-אציטיל אל-ציסטאין או בקיצור N.A.C – שימוש ממושך בניטרוגליצרין גורם לסבילות המטופל לתרופה וכך יעילותה פוחתת. I.V של NAC , במהלך תקופה קצרה גרמה (לפי מחקרים לא מבוקרים) לירידה בסבילות לניטרוגליצרין. כאשר נוטלים ניטרוגליצרין עם NAC ביחד הדבר יכול להוביל לכאבי ראש.
אלכוהול – שתיית אלכוהול במהלך הטיפול בניטרוגליצרין יכול להוביל ללחץ דם נמוך והתעלפויות במקרים קיצוניים. 

טריאמטרן - TRIAMTERENE

טרימטרן – הינה תרופה משתנת משמרת אשלגן. התרופה גורמת לאיבוד נוזלים דרך השתן וכל מורידה את ל"ד.
קלציום (סידן) – הטרימטרן לפי מחקרים יכולה להגביר את איבוד הקלציום (סידן) בשתן.
חומצה פולית – הטרימטרין הינה אנטגוניסטית לחומצה פולית. לכן אנשים שמטופלים בתרופה הינם בעלי נטייה מוגברת ללקות בחסר חומצה פולית. לכן חשוב לצרוך חומצה פולית.
פוטסיום (אשלגן) - התרופה מפחיתה את איבוד הפוטסיום (אשלגן) בשתן וכך ישנה עליה ברמות הפוטסיום בדם. לכן צריך להימנע במתן פוטסיום.
מזון – את התרופה רצוי ליטול לאחר הארוחה בכדי להימנע מלעצבן את הקיבה.
נתרן (סודיום) – התרופה מגבירה את איבוד הנתרן בשתן, לכן יש צורך לשמור על צריכה קבועה ומתונה של נתרן בתפריט.
האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים