כורכום-כורכומין ופלפל שחור-פיפרין
היום אדון אודות, שני צמחי תבלין הקרובים לליבי והם: צמח התבלין – כורכום והפלפל השחור. בחרתי לדון אודות שני צמחי תבלין אילו בגלל פעילותם הסינרגיסטית. יותר נכון היה לומר שמבחינת הזמינות הביולוגית הכורכום אינו זמין וספיגתו לוקה בחסר. כמו כן, נמצא כי תמצית המופקת מצמח התבלין הפלפל השחור – פיפרין (נקרא גם: ביופרין), משפר פלאים את זמינותו הביולוגית ע"י מניעת פירוקו בכבד. יש לציין, כי ישנו רכיב נוסף אשר משפר את זמינותו הביולוגית של הכורכום והוא אנזים המופק מפרי האננס, הנקרא: ברומלין.
כורכום (turmeric) אשר נקרא גם בשמו המדעי כורכומה לונגה (curcuma longa), הוא גם תבלין מאוד ידוע, אשר ניחן בצבעו הצהוב-זהבהב ובעל ריח אופייני. מלבד שימוש רחב בו כחלק אינטגראלי מסוללת התבלינים שלנו, נמצא כורכום בשימוש ברפואה איורוודית (Ayuredic medicine) מזמנים קדומים. הרכיבים הפעילים של כורכום השייכים למשפחת הפוליפנולים, הינם כורכומינויאידים (CUrcuminoids), אשר הידוע ביותר מהם הינו כורכומין.
ברפואה העממית שימש כורכומין לטיפול במגוון מחלות שונות, ביניהן מחלות ויראליות, מחלות אוטואימוניות, מחלות כבד וריאה. במרוצת השנים הוכיח שימוש בכורכו מין את פרופיל בטיחותי מצוין של רכיב זה, את יעילותו הרבה והוביל לפרסום של מעל 1900 מאמרים מדעיים עד היום כאשר מרביתם פורסמו ב 4 השנים האחרונות.
מנגנונים בהם פועל כורכום בגופינו הם רבגוניים: החל דרך עיכוב יצירת מתווכי הדלקת כגון אנזימי LOX ו- COX ו TNFa , דרך השפעה אנטיאוקסידנטית חזקה וכלה ברגולצייה ומודולציית התהליכים ברמה התאית, כגון עיכוב פעילות ה – NFKB.
שימושים רפואיים בכורכום
מחלות המעיים הדלקתיות
למעשה הכורכומין יעיל לטיפול במגוון רחב של מחלות דלקתיות, כגון: מחלת האסטמה (גנחת הסימפונות), דלקות מעיים שונות, דלקות פרקים (אוסטאוארטריטיס, ארטריטיס, ראומטואיד ארטריטיס), דלקות גידים, וכו'...
השימוש אולי נרחב ביותר הקיים כיום ברפואה בכורכום הוא במחלות המעיים הדלקתיות (IBD), קרי מחלת קרוהן וקוליטיס אולצרוזה. במחלות אלה מתרחש ללא הרף ייצור של מתווכי דלקת במעיים, אשר גורמים לרקמה להיות מרבית הזמן במצב דלקתי.
מחקרים רבים הראו תוצאות חיוביות ביותר, בבני-אדם ובבעלי חיים (עכברושים). בשנת 2005 דווח על תוצאות מחקר קטן (10 אנשים) בבני אדם שסבלו חלקם ממחלת קרוהן וחלקם האחר במחלת הקוליטיס אולצרוזה. כ- 90% ממשתתפים דיווחו על שיפור משמעותי במצבם כבר כעבור חודש ימים בלבד.
בשנת 2006 במחקר קליני כפול סמיות מבוקר פלצבו ב- 89 אנשים חולי קוליטיס דווח על כך שמתן של 1 ג' פעמיים ביום - כורכומין הביאה הן לשיפור ממצאים קליניים והן לתוצאות בעלי משמעות סטטיסטית מבחינת שכיחות חזרת ההתקפים, אשר ביטויים בדחיפות ותחיפות היציאות, שילשולים, כאבי בטן וכו'.
יעילות הכורכומין בטיפול במחלות המעיים הדלקתיות וקשר מוכח בין המחלות האלה לבין סיכון להתפתחות מחלת סרטן המעי הובילו לתחילתם והתרחשותם בימינו של שני מחקרים קליניים גדולים כימופרוטקטיבית / כימוטרפויטית בהקשר של סרטן המעי.
מחלות המפרקים, דלקות פרקים
מספר מחקרים מדברים על יכולתו של כורכום להיות חלק מפרוטוקול טיפולי במחלות מפרקים. יכולת זו של כורכום מוסברת על ידי השפעה אנטי דלקתית ישירה שיש לכורכומין על תהליכים שמשפיעים על מטבוליזם של הסחוס, כגון: עיכוב אנזים: COX2 והאנזים MMP9 האנזים הראשון אחראי ליצירת תהליכים דלקתיים בסחוס ובפרקים, האנזים השני אחראי על תהליכי פירוק הסחוס (הרס הסחוסים).
כורכומין נמצא כבעל יכולת לעודד יצירת קולגן מסוג-2. כל התגובות הנ"ל מסבירים אודות יכולתו של האלקלואיד המצוי בצמח הכורכום - כורכומין לעצור ולצמצם תהליכי פירוק שמתרחשים בסחוס במצבי דלקת.
זמינות ביולוגית של כורכום
החיסרון המשמעותי ביותר נכון להיום בטיפול בכורכום זוהי זמינותו הביולוגית הנמוכה.
הגורמים לכך הם: ספיגה פחותה של הרכיב במעי, מטבוליזם מהיר אותו עובר והיעלמותו המהירה מחזור הדם בעקבות זה.
לאחר מתן כורכומין במינון פרמקולוגי כשלוש רבעים ממנו מופרשת בצואה, מכאן ניתן להסיק אודות ספיגתו הלוקה בחסר של הכורכומין. על כן, מהסיבה הנ"ל משתמשים במינונים פרמקולוגיים, הנעים בטווח של 3 עד 10 גרם ליום. חשוב לציין, כי גם במינונים אלה לא נצפו תופעות לוואי.
בכדי לשפר את זמינותו הביולוגית של האלקלואיד כורכומין, להוסיף לכורכומין את הברומלין (אנזים המופק מפרי האננס) או תמצית מפלפל שחור, הנקרא: פיפרין.
שני הרכיבים הנ"ל הוכחו כמעלים את זמינות ביולוגית של כורכומין באלפי אחוזים בבני אדם. העלייה בזמינות ביולוגית של כורכומין מאפשרת:
א. מצב המשרה יותר זמן של הכורכומין במחזור הדם.
ב. שיפור בספיגת וחדירות הכורכומין אל תוך התאים הדורשים אותו לשם פעילות אנטי-דלקתית למשל.
