מערכת הלב וספורטאים

 

לב הספורטאי: הפעילות הספורטיבית משפיעה על שריר הלב בדומה לשרירים משורטטים אחרים בגוף, היקפו מתרחב וכן חדרי הלב. התרחבות הלב שכיחה בעיקר ספורטאים העוסקים בספורט עצים. תהליך זה בא לידי ביטוי בירידה במספר פעימות הלב בדקה (60 פעימות), בשל נפח הפעימה הגדול יותר.

תופעות פיזיולוגיות נוספות: שיש בהן בכדי להטעות רופאים, כגון: איוושות בעת התכווצות החדרים, שינויים בתרשים א.ק.ג (AKG).

הדומים למחלות קרדיולוגית מסוימות וכו'. ככלל, אין סכנה רבה ללב, כל עוד ההיפרטרופיה (התרחבות) הינה סבירה.

 

·         ספורטאי העוסק זמן רב במאמץ גופני, תחת עומס ניכר על שריר הלב ומערכת הנשימה, באימונים רצופים ובלא הפסקות- נוצרת תופעה המכונה "תסמונת לב ספורטאי". הסימפטומים של התסמונת הם: טכיקרדיה, חולשה, כאבים בחזה, קוצר נשימה ולעיתים אריטמיות (הפרעות בקצב הלב) – השינויים הנ"ל מפחיתים את יכולתו וכושר הגופני של האתלט.

הפיתרון לבעיה זו, היא – מנוחה ממושכת ושינוי בתוכנית האימונים של הספורטאי ומכאן ניתן להסיק שחייבים להיבדק בדיקות לב וארגומטריה בספורטאים – לפחות פעם אחת בשנה.

 

הלב בנוי ברובו מרקמה שרירית. כתוצאה מאימונים חוזרים ונשנים שריר הלב מתחזק וסיביו מתעבים (היפרטרופיה). הרקמה השרירית הופכת לחזקה וגדולה יותר על חשבון הרקמה השומנית שגם היא מרכיבה חלק מהלב. הלב עצמו אינו גדל עקב אימונים אך החלל הפנימי שלו גדל (המעטפת נעשית שרירית יותר ודקה יותר, אחוז הרקמה השומנית יורד)., כלומר שנפח הדם שיכול להיכנס לתוך הלב גדל. בנוסף: חוזקו הגדול יותר של שריר הלב מאפשר הזרקה חזקה יותר של הדם לעורקים.

 

·         הדופק: מס' הפעימות בדקה, מושפע כתוצאה מהאימונים, הדופק במנוחה יורד עקב אימונים סדירים (אירוביים בעיקר).

·         אנשים שאינם מתאמנים דופק המנוחה יכול להגיע עד 70-80 פעימות בדקה, לעומת 50 פעימות בדקה ואף פחות מזה בקרב מאומנים.

לעומת זאת הדופק המרבי אינו משתנה. כתוצאה מאימונים.

·         תפוקת הלב: שתלויה בדופק ובנפח הפעימה, משתנה גם היא עקב אימונים. נפח הפעימה שגדל גורם גם לעליה בתפוקת הלב.

·         המוגלובין – כתוצאה מאימונים סדירים (אירוביים  בעיקר) גדלה כמות ההמוגלובין שבדם.  (תפקידו: ההמוגלובין שנושא את החמצן אל המוגלובין ומשם לשריר למשל). המצב נותן לגוף יותר "נושאי חמצן" ואז הוא פחות מתעייף ומתנשף.

·         כולסטרול: מעלה את ה- HDL ומוריד את ה LDL, ה- LDL כידוע גורם לכולסטרול לשקוע בעורקים וה- LDL מנקה אותם מעין "שואב שומנים" ומעביר אותם חזרה לכבד, שני חומרים אלה הינם "נשאים" חלבוניים ובגלל שהם "מסיעים" את הכולסטרול הם מכונים ליפו פרוטאינים (ליפו=ליפיד=ח' שומן, פרוטאין = חלבון). הסיבה לכך שפעילות גופנית מווסתת את רמת הכולסטרול בדם,הינה בגלל הצרכים האנרגטיים המרכיבים את הכולסטרול – LDL).

·         כלי הדם: בקרב מאומנים, כלי הדם נקיים יותר מחומרי פסולת שהצטברו בדפנות ומקשים על זרימת הדם וכך ירידה בל"ד, בנוטים ליתר לחץ דם ולהיפך. כלי הדם גם הם יותר גמישים- וכך פחות הפרעות וסקולריות. כמו כן מע' הוסקולרית (כלי-דם) בספורטאים מסועפת יותר בשל הפעולה האדפטוגנית לחוסר חמצן ברקמות. – התהליך גורם להספקת דם טובה יותר לכל האיברים, עקב כך גם חמצן וחומרי תזונה.

 

·         מערכת הנשימה: צריכת חמצן מירבית: הכנסת וקליטת כמות גדולה יותר של חמצן לגוף בזמן נתון וע"י כך הפקת אנרגיה רבה יותר בתהליכים אירוביים.

 

·         שרירי מערכת הנשימה: כתוצאה מאימונים חזקים שרירי הנשימה אחראיים על הגדלת והקטנת נפח חלל בית החזה – מאפשרים ביצוע נשימתי יעיל וטוב יותר וחסכוניים יותר מבחינה אנרגטית.