בקרת ליפוליזה – איך תא השומן מפרק שומן

רקמת השומן כבר לא נתפשת כמאגר פאסיבי של עודף האנרגיה בצורת טריגליצרידים,אלא גם כמקור להפרשת חומרים שונים, חלקם ייחודיים לרקמת השומן, אלו מבקרים בצורה אנדוקרינית את התפקוד המטבולי והאנרגטי של הכבד, השריר ואת מרכזי בקרת התיאבון וההוצאה האנרגטית במוח.

בשנים האחרונות הולך ומתברר תפקיד בקרתי מורכב אותו ממלאת רקמת השומן בפיזיולוגיה הנורמאלית ובמצבים חולניים שונים כולל השמנה. רקמת השומן כבר לא נתפשת כמאגר פאסיבי של עודף האנרגיה בצורת טריגליצרידים,אלא גם כמקור להפרשת חומרים שונים, חלקם ייחודיים לרקמת השומן, אלו מבקרים בצורה אנדוקרינית את התפקוד המטבולי והאנרגטי של הכבד, השריר ואת מרכזי בקרת התיאבון וההוצאה האנרגטית במוח. יתרה מזו, גם חומצות השומן החופשיות עצמן, תוצר הפירוק של טריגליצרידים, אינן נתפשות יותר אך ורק כמקור אנרגטי חיוני בעתות צום. חומצות שומן, במיוחד כאשר ריכוזן עולה כמו בהשמנה,משמשות בעצמן כהורמונים ועשויות לגרום לעמידות לאינסולין של רקמות השריר והכבד. לפיכך, לאופן בקרת הליפוליזה בתאי השומן – תהליך פירוק טריגליצרידים לגליצרול ולחומצות שומן חופשיות, חשיבות מרכזית בהבנת הקשר בין השמנה לתחלואה.

אדרנלין/נוראדרנלין ואינסולין הינם הורמונים המרכזיים המזרזים או מעכבים, בהתאמה, את תהליך הליפוליזה ע"י זירוז ליפאזות, בראשן (HSL)- HORMONE SENSITIVE LIPASE .

ליפוליזה ( lipolysis ) התהליך בו ליפידים, במיוחד טריגליצרידים, מתפרקים לחומצות שומן בגוף באמצעות האנזים ליפאז. 

מחקר שולי ומוזר תומך בזה, שהקפצה של אינסולין (ונפילה דרסטית שתבוא אחריו) יכולה להיות עדיפה לאיבוד שומן מאשר השיטה הרגילה לפיה יש לנסות לשמור על רמות אינסולין נמוכות במהלך כל היום. הסיבה לכך היא שאפילו כמות קטנה של אינסולין חוסמת ליפוליזה, כך שאם נשמור על רמת אינסולין נמוכה אך יציבה לאורך כל היום, למעשה נוריד מהיעילות של הליפוליזה.