כוחות משולבים

אתגרי תזונת הלוחם

"הצבא צועד על קיבתו" נפוליאון בונפרטה (15 באוגוסט 1769- 5 במאי 1821).

גוף האדם הינו מכפיל כוח העיקרי בלחימה ולפיכך שימור בריאותו וכשירותו הינן מטרות עליונות. תזונה, אימון גופני מתאים ומנוחה מספקת הינם מאבני היסוד בשמירה על כשירותו של החייל הלוחם לקראת ובזמן הלחימה.

הצרכים התזונתיים של החייל בשדה הקרב לא השתנו בצורה קיצונית לאורך ההיסטוריה.

מטרת הזנת החיילים הייתה ונשארה גם כיום: מתן הבסיס האנרגטי לביצוע המשימות תוך שמירה על בריאות מיטבית ותמיכה אופטימאלית ביכולות הפיזיות והמנטאליות של החייל.

השינוי העיקרי שחל עם השנים הוא העמקת הידע בתחומי רפואת הספורט, רפואה צבאית, תזונת הספורט, תזונה צבאית והפיזיולוגיה של המאמץ.

ידע מבוסס מדעית זה, בנוסף להתקדמות בתחום טכנולוגיית המזון, מאפשרים כיום מתן תמיכה תזונתית מתקדמת וממוקדת יותר.

המגמה כיום הינה לפתח מנת קרב אישית, קלת משקל, עם אורך חיי מדף גדול, אשר תספק לחייל את מרכיבי המזון הדרושים לו למטרת הפעילות הספציפית לה הוא נדרש הן מבחינה קלורית והן מבחינת ההרכב.

מתן פתרון תזונתי מיטבי, מצריך אפיון מדויק של הפעילות הצבאית, תנאי השטח ועצימות הפעילות שאמורה להתבצע, מהם ניתן לגזור את הצרכים הפיזיולוגיים-מטבוליים של החייל ולהתאים לכך את המענה התזונתי הנדרש בכמות ובאיכות.

השיקולים המרכזיים באפיון תזונת החייל הלוחם יכללו היבטים לוגיסטיים והיבטים פיזיולוגיים – תזונתיים אשר שלובים יחדיו:

היבטים לוגיסטיים:  

·         הגבלת משקל, כוח רגלי/כוח ממונע

·         נראות: פעילות שקטה/פעילות גלויה

·         משך הפעילות

·         פעילות עם או בלי אפשרות אספקה

·         תוואי לוואי, חתימה תרמית, שיירים

היבטים תזונתיים:

·         תמיכה במאמצים ממושכים ובמאמצים מתפרצים.

·         שמירה על ערנות לזמן קצר או ממושך.

·         מזעור תופעות לוואי במערכת העיכול.

·         צמצום יציאות.

·         תכולת ויטמינים מספקת (בייחוד ויטמינים הקשורים במסלולי הפקת אנרגיה בזמן פעילות גופנית: ויטמין B6,B2,B1 , פולאט)

·         ויטמינים המתפקדים באנטיאוקסידנטים: A,C,E

·         תכולת מינרלים ומלחים: ברזל, סידן, מגנזיום, אבץ, נתרן, אשלגן, סלניום