דיאטה ותזונה רפואית בשיטת Diet2All

רגישות השרירים לטסטוסטרון

המרצת הפרשת הטסטוסטרון חשובה ביותר עבור שרירנים טבעיים. אימון נכון עשוי להגביר את ההפרשה, בעוד שאימון בצורה מופרזת עלול להוריד אותה כמעט לאפס. הדרך שבה השרירים "מקבלים" את ההורמון היא חשובה לפחות באותה מידה כמו הכמות הקיימת כהר במערכות הגוף. השאלה היא האם אפשרי דרך אימון נכון להגדיל באופן מרבי את השפעת הטסטוסטרון בשרירים?

טסטוסטרון וקולטיו בשרירים

פרסומים שונים על חיטוב גוף הבליטו לאחרונה את העובדה שכאשר רמת ההורמון הזכרי אנדרוגן עולה, גם רמת קולטי הטסטוסטרון בשרירים עולה. במילים אחרות, הטסטוסטרון אמור לווסת כלפי מעלה את הקולטים שלו בשריר. מיותר אם כך לומר שככל שיש יותר קולטי טסטוסטרון, הטסטוסטרון יהיה יותר אנאבולי.

התיאוריה הזו נותנת גיבוי לכל מיני הפרזות. לשרירניים טבעיים בעלי כמות מתונה של טסטוסטרון יהיה לפי תיאוריה זו, רק מספר מצומצם של קולטי טסטוסטרון. מסקנה: הם לא יהיו מסוגלים לצבור כמות משמעותית של שרירים אם לא ישתמשו בתרופות..

 

לפיכך, התפתחות שריריהם תהיה תלויה בשני גורמים:

1. טסטוסטרון מוגבל.

2. השפעה מוגבלת של טסטוסטרון על השרירים עקב מספר נמוך מהמקובל של קולטי טסטוסטרון.

 

לכן, לפי התיאוריה הזו, שרירנים חייבים להשתמש בסטרואידים, כי אם לאו, גובם יהיה נמוך יותר.

יתר על כן, ככל שישתמשו יותר בחומרים אנאבוליים לאורך תקופה ארוכה יותר, ההשפעה תהיה יותר משמעותית. רק כמויות כבדות לאורך זמן רב מסוגלות לגרום למצבור קולטי טסטוסטרון בשרירים. זאת כנראה הסיבה שאנשים גדלים יותר אם משתמשים יותר בחומרים אנאבוליים-מפני שיש יותר קולטים.

החדשות הטובות הן שהתיאוריה הזו שגויה, אפילו מסוכנת ומנגדת את המציאות. היא מסוכנת מפני שמעודדת סימום בתרופות. מנגדת את המציאות מפני שקל להבחין בתוצאות ההפוכות בקרב האנשים שהשתמשו בחומרים אנאבוליים - פרו-הורמונים.



ראשית, אם התיאוריה הזו, הייתה נכונה, נשים חסרות פעילות ספורטיבית אך המשתמשות באנדרוגניים-למניעת הריון, למשל היו גדלות בצורה ענקית. כמות מופרזת של טסטוסטרון הייתה מגדילה את מספר קולטי הטסטוסטרון. ההשפעה האנאבולית של הטסטוסטרון הייתה חזקה הרבה יותר. במציאות, לאנשים שאינם מתאמנים והמשתמשים בסטרואידים יש גידול שרירים מאוד מוגבל. הם נהפכים במהירות חסינים להשפעה האנאבולית של טסטוסטרון. זה לא נשמע כמו הכלל של קולטי האנדרוגן, נכון?

למען הויכוח, הבא נאמר שזה קורה מפני שאנשים אינם משתמשים בכמות מספקת של אנדרוגנים. אחרי ככלות הכל, המשתמשים הכבדים ביותר של סטרואידים הם בקרב השרירנים. לכן, בקרב המשתמשים הכבדים היה צריך להתקיים הכלל של קולטי אנדרוגן. אם היה נכון, זה היה קורה כדלקמן:

האנדרוגנים היו גורמים לקולטים שלהם להתרבות ולהיות נמרצים יותר בזמן. אם קולטי האנדרוגן היו פועלים באמת בצורה זאת, משתמשי הסטרואידים היו זוכים להישגיהם הטובים ביותר בסוף מחזור הטיפול ולא בתחילתו והשרירנים המקצועיים היו משיגים יותר ממחזור הטיפול מאשר ספורטאים התחלתיים. הצרה היא שאת ההישגים הסטרואידים הטובים ביותר רואים במחזורי הטיפול הראשונים. ככל שהטיפול ארוך יותר, המשתמשים חייבים ליטול יותר סמים על מנת לפצות על מרץ לקוי. מלבד זאת, זו הסיבה של המחזוריות.

 

DHEA

סטרואידים אנבוליים הורמון גדילה סטרואידים ודהטוקסיפיקציה (ניקוי הגוף)


המינון ותגובת הטסטוסטרון אצל גברים צעירים ובריאים

טסטוסטרון מגביר את מסת השרירים וכוח, מווסת תהליכים פיזיולוגיים אחרים, אך אנו לא יודעים אם השפעות טסטוסטרון הן תלויות מינון? והאם מינון הדרישה לשמירה על תהליכים התלויים באנדרוגנים שונים הם דומים.
כדי לקבוע את ההשפעות של מינונים מדורגים של טסטוסטרון על הרכב גוף, גודל השרירים, הכוח, פונקציות מיניות וקוגניטיביות, שומני פלזמה, המוגלובין, וגורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-I).
נבדקו 61 גברים בגילאי 18-35 למשל כשנתיים, חולקו באקראי לאחת מחמש קבוצות כדי לקבל זריקות חודשיות של אגוניסט גונדוטרופין לשחרור הורמון ארוך טווח (GnRH), בכדי לדכא את הפרשת הטסטוסטרון אנדוגני, וזריקות שבועיות של 25, 50, 125, 300, ו- 600 מ"ג של טסטוסטרון איננטאט במשך 20 שבועות.
צריכת אנרגיה והחלבון היו סטנדרטית. השימוש באגוניסט גונדוטרופין (GnRH) בתוספת מינונים מדורגים של טסטוסטרון הביא לריכוזים ממוצעים של הטסטוסטרון ל- 253, 306, 542, 1345, 2370 וng / dl ב- 25 -, 50 -, 125 -, 300 -, ובמינונים של 600 מ"ג , בהתאמה.
מסה ללא שומן מוגבר תלוי במינון שקיבלו הגברים 125, 300, ו- 600 מ"ג של טסטוסטרון שבועי (3.4 שינוי, 5.2, ו – 7.9 ק"ג, בהתאמה).
השינויים במסה ללא שומן היו תלויים מאוד במינון של הטסטוסטרון (P = 0.0001) ומתואמים עם ריכוזי טסטוסטרון יומיים (r = 0.73, P = 0.0001).
שינויים בכוח הרגליים, הכוח הרגל, הירך ושרירי הארבע ראשי, המוגלובין, ו- IGF-I היו בקורלציה חיובית לריכוזי הטסטוסטרון, ואילו שינויים במסה ופלזמת ליפופרוטאין כולסטרול בצפיפות גבוהה (HDL) שומן היו בקורלציה שלילית.
רמות התפקוד המיני, קוגניציה, במצב הרוח, וה-PSA לא השתנו באופן משמעותי בכל מנה. אנו מסיקים כי שינויים במחזור ריכוזי טסטוסטרון, הנגרמים ע"י אגוניסט GnRH ומתן טסטוסטרון, קשורים במינון וריכוז הטסטוסטרון תלויי שינויים במסה ללא שומן, גודל שרירים, כוח והעצמה, מסת שומן, המוגלובין, כולסטרול HDL, ורמות ה- IGF-I, בהתאם לקשר מנה תגובה ליניארית.

מתוך:

 

AJP – Endo December 1, 2001 vol. 281 no. 6 E1172-E1181

2all בניית אתרים