מערכת העיכול מחלות שונות ודרכי מניעה
מערכת העיכול
מחלות בוושט
דלקת בוושט (אזופגיטוס) : מצב זה יכול להיגרם כתוצאה ממחלות אחרות.
גורמים: חומצות של הקיבה (יכול להיות הקאות רבות או עלייה של החומציות לוושט נקרא: ריפלקס, בליעה של חומצות (אלכוהול, אוקונמיקה וכו'), קרינה, טיפולים כימותרפיים, זיהומים (פטריות- בעיקר קנדידה אלביקנס או וירוס ההרפס וכאשר זה מתרחש דבר זה מצביע על מערכת חיסון חלשה).
סימנים: הרגשה של צריבה בוושט,כאב בבליעה,כאב בחזה (מחקה מצב של התקף לב) הרגשת חום לאורך הוושט.
הבחנה: קלינית, בדיקות נוספות: בליעת בריום (חומר רדיואקטיבי),צילום רנטגן והסתכלות ישירה בעזרת גסטרוסקופ. ניתן לבדוק את החומציות של הוושט.
טיפול: על פי הגורם+תרופות סימפטומטיות להקטנת הצרבת (מלוקס מג'ל וכו') אם המצב זיהומי נטפל בהתאם.
הרניה סרעפתית (בקע סרעפתית): כל מצב שיגרום להחלשת הסוגר הוושט בקיבה (ע"י החלשת השריר או ע"י ניתוק המגע עם הסרעפת) יגרום לבריחה של מיצי הקיבה אל הוושט.
גורמים: בכל מצב שבלחץ התוך ביטני גודל ובמסה תוך ביטנית,לאנשים שמנים שאוכלים יותר מידי יש נטייה.
סיבות נוספות: התרופפות הרצועות בין הוושט והסרעפת.
סימנים: ריפלקס המתבטא בצרבת, במקרים קשים ייתכן גם בעיה נשימתית, הקיבה נכנסת לבית החזה על חשבון הריאות.
הבחנה: צילום רנטגן- ניתן לראות בועות אויר מעל הסרעפת, בליעת בריום ,ניתן לראות בצורה ברורה מאוד את הבריום בתוך בית החזה. ניתן לראות את הריפלקס ע"י הבריום , (איזור שחור יותר מצביע על בועת אויר).
הבחנות נוספות: נדירות: הבחנת לחצים בוושט,בדיקת PH,צילום ב- CT.
טיפול: תרופתי , בטיפול תרופתי לטיפול בסימפטומים של הצרבות ע"י נוגדי חומצה. ננסה גם ללמד את החולה לאכול ולהמעיט במאכלים חומציים כגון: אלכוהול.
טיפול כירורגי: ניתן לעשות ניתוח שבו נקבע ע"י תפירה של הוושט לסרעפת. רוב החולים מטופלים בטיפול תרופתי של נוגדי חומצה ואכילה: ארוחות לא גדושות.
אכלזיה של הוושט: זהו מצב של הפרעה בהתכווצות של שריר הוושט, בעיקר בחלקו התחתון. הפגיעה גורמת לבעיה בבליעה ולכן המצב דומה להיצרות הוושט - יש בעיה מסוימת בסיגמנט התחתון של הוושט. ההפרעה אנטומית שיש בה שכיחות גנטית.
סימפטומים: קלינית זה מתבטא בקושי בבליעה של נוזלים ומוצקים = (דיספגיה).
הבחנה: בליעת בריום, בדיקת לחצים לאורך הוושט, בייחוד לאיזור הסיגמנט התחתון שם הלחצים גבוהים.
טיפול: תרופות שמרפות שריר חלק - את הסוגר. תרופות ממשפחת חוסמי הסידן.
טיפול כירורגי הרפיה כירורגית לסיגמנט התחתון, משחררים אותו מעט בעזרת חתך לא עמוק.
דליות בוושט: נגרמות כתוצאה משחמת הכבד (צירוזיס)- מצב בלתי הפיך. ורידים מאוד נפוחים יכולים להתפוצץ ולגרום לדימום מסיבי וכתוצאה מכך למוות.
הבחנה: גסטרוקופיה (הסתכלות ישירה).
טיפול: בדליות מדממות ע"י עצירת הדימום בעזרת ניפוח בלון , טיפול נוסף: הוא חומר סקלרוזנטי (מייבש דליות).
קיבה: דלקת בקיבה (גסטריטיס): תהליך דלקתי ברירית הקיבה.
סיבות: חומציות יתר בקיבה. מזון חומצי (אלכוהול) ותרופות, סטרס קשה.
קליניקה: צרבת וכאב ברוב הבטן כאב המום.
אבחנה: רירית מודלקת כמעט בכל הקיבה בדרך כלל וזאת לעומת אולקוס שהינו יותר ספציפי.
דלקת נרחבת שיטחית ברירית הקיבה. ניתן לראות מצב זה ע"י גסטרוסקופ.
טיפול: נוגדי חומצה ותזונה מתאימה, במידה ויש תרופות , הפסקת נטילתם והחלפתם.
פתולוגיה ברירית : התחדשות תאי הרירית בקיבה תלויה בזרימת הדם לשכבת הרירית. כאשר ישנה פגיעה בזרימת הדם התחלופה תהיה נמוכה, תהליכים אלה תלויים בקיומם של חומרים כימיים כגון: פרוסטגלנדינים. הסטרס גורם להסתה של הדם לשלד ולשרירים וגם היצרות של כלי דם.
התרופות ממשפחת האספירין או סטרואידים (בטיפול ממושך)מקטינים את יצירת הפרוסטגלנדינים. עקב החמרת הדלקת הפתולוגיה ברירית גורמת להרס של הרקמות עד כדי פצע = אולקוס.
אולקוס (כיב) ULCER - נזק עמוק ברירית הקיבה או בתריסריון. מיקום אופייני 80% מהכיבים נמצאים מסוף הקיבה איזור שנקרא אנטרום, עד 2/3 הקרובים של התריסריון.
סיבות אלו שפורטו להלן + והפרשה מוגברת מידיי של חומצה ו/או הפרעה בויסות התרוקנות הקיבה לתריסריון.
סימפטומים: אותם סימפטומים. הכאבים יהיו ברעב - כשרעבים מפרישים חומצה. כאב האוכל - יותר אמיתי.- אליקובקטרפילורי - חיידק הנמצא בתול חומצות הקיבה הוא יותר תהליך דלקתי.יכול להאיץ תהליך של אולקוס.
אבחנה: גסטרוסקופיה ובליעת בריום.
סיבוכים:
•א) דימום-הקאה דמית או בצואה, שחורה (מלנה) דם קרוש.
•ב) פרפורציה (חירור) גורם לדלקת בטן חריפה (פריטוניטיס).
•ג) חסימת מיצי הקיבה -היצרות הפולירוס.
•ד)
טיפולים:
א) נוגדי חומצה
ב) חוסמי רצפטור H2 (H-היסטמין, 2-הסוג). הפרשת החומצה בקיבה תלויה ברמת ההיסטמין ברקמת הקיבה.
ישנם 2 פקטורים באופן כללי שמשפיעים על החומציות והאנזימים בקיבה:
1) גירוי עצבי,המגיע מהווגוס (יכול להיות כתוצאה מגירוי עצבי או הימצאות אוכל בקיבה).
2) גורם הורמונאלי, הורמון הגסטרון המופרש מהלבלב ומדופן הקיבה לדם, עקב הימצאות מזון בקיבה.
שני גורמים יוצרים שחרור של היסטמין בדופן רקמת הקיבה וההיסטמין נקשר לתאי הרירית ומגרה אותם להפריש את מיצי העיכול את חלל הקיבה. (הקשר של היסטמין לתאי הרירית הוא דרך רצפטור H2) רצפטור זה שונה מ H1 שמטווח את תהליכי האלרגיה. תרופות H2 הם "זנטק", "גסטרו".
טיפול כירורגי מניעתי: ווגוטמיה (קטיעת עצב הווגוס אשר מוביל לקיבה), ישנה בעיה שאנו פוגעים בכיווץ הקיבה והפילורוס. לכן ברוב המקרים של הווגוטומיה מבצעים גם ניתוח באיזור הפילוריס שמטרתו להרחיב את פתחו של הפילורוס. פילורופלסטיה (הרחבה של הפילורוס), ככל שהחולה צעיר יותר כל אנו מרבים בטיפול כירורגי, כמובן שהמצב צריך להיות בינוני עד קשה. טיפול כירורגי בנוסף יכול להתבצע במצב סיבוך כגון: דימום או נקב של הקיבה או חסימה במוצא של הקיבה. לפרא-סקופיה.-לא פותחים בטן.
סיבה נוספת לכיב: בעיקר כאשר הכיב חמור מאוד או כאשר קיימים הרבה כיבים בקיבה ובתריסריון יכולה להיות קשורה להפרשה מוגברת מידיי של גסטרון. ישנו מצב של גידול בלבלב של תאים המפרישים את הגסטרון הגידול נקרא גסטרונומיה. טיפול במצב זה מעבר לטיפול תרופתי מחייב פעולה כירורגית של כריתת חלק מהקיבה ולעיתים גם חלק מהלבלב.
קשר בין הכיבי לגידול: כיב הוא לא פתולוגיה מקדימה לגידול בקיבה, אך לעיתים המראה של גידול בקיבה הוא בצורת כיב,כלומר שלעיתים הכיב הוא גידול במקורו,לכן כשמאבחנים כיב בקיבה צריך לבדוק ע"י בדיקה רקמתית האם הוא גידול.
אודות מערכת בעיכול תפקוד ומחלות שכיחות:
תקציר מערכת העיכול עיכול המזון, פירוקו והפיכתו לחומרים הניתנים לספינה ולניצול על ידי הנוף. מתבצע על ידי מערכת העיכול המעבירה מזון ונוזלים מהסביבה החיצונית לפנימית, ומשם נישא על ידי מערכת הדם לתאים. תהליכי פירוק המזון מחייב נוכחות מים ואנזימים. מערכת העיכול - כוללת את הפה, לוע הפה, הושט, הקיבה, המעיים, בלוטות הרוק, הכבד והלבלב.
קרוהן וקולוטיס אולצרוזה קוליטיס אולצרוזה וקרון קוליטיס - מחלות מעיים דלקתיות: IBD זה מושג כללי לקבוצת מחלות דלקתיות כרוניות של המעיים. באופן כללי IBD מאופיין ע"י דלקות חוזרות המערבות איזורים ספציפיים של חלקי המעי ויש להן ביטוי קליני נרחב. שתי המחלות הכלולות ב IBD הן: 1. קרוהן - Crohn's Disease 2. קוליטיס - Ulcerative Colitis.
מערכת העיכול, מחלות דרכי טיפול, ומניעה מערכת העיכול הינה מערכת איברים בגוף, שמטרתה היא לקלוט מזון, לפרק אותו ליחידותיו הבסיסיות עד לרמת המולקולות, לאפשר ספיגתם של חומרי תזונה שונים לצורך יצירת אנרגיה ובניין הגוף ולפלוט את פסולת המזון שאינה דרושה לגוף בצורת צואה.
מחולות המעי הדק במחלות של המעי הדק אין הרבה פתולוגיות מלבד מצבים זיהומיים. גסטרו אנטריטיס (מצב זיהומי לאורך כל הדרך) רוב הפתולוגיות במעי הדק מתאפיינות בתת עיכול או בתת ספיגה. שני התופעות הללו יובילו לתת תזונה.
המעי הגס - קולורקטל המעי הגס (Colorectal) הינו איבר העיכול האחרון במערכת העיכול. שאריות המזון והפסולת, לאחר העיכול בקיבה ובמעי הדק, מגיעות למעי הגס. תפקיד המעי הגס הוא ללכד את שאריות המזון ולספוח מהן את הנוזלים ואת המלחים. תהליך זה יכול להימשך כ- 24 שעות. לאחר מכן נפלטת השארית דרך פי הטבעת.
כבד פתולוגיות של הכבד: דלקת הכבד (הפטיטיס- Hepatitis), מצב דלקתי בכבד. גורמים: •א) לא זיהומים, כימיקליים (תרופות, אלכוהול), חומרים נוספים הם מתכות , כגון: נחושת, ניקל, קדיום, ברזל - היוצר משקעים בין תאי הכבד וגורם לנזק. •ב) זיהומים הם חיידקים ווירוסים, הדומיננטיים הם וירוסים ממשפחת ההפטיטיס שכוללת עד היום 5 וירוסים מ A עד E . •ג) הפטיטיס מסוג A הוא וירוס שמדביק במגע עם הפרשות (צואה), פקו-אורלית (צואה-פה). •ד) הפטיטיס מסוג B הוא וירוס שעובר במגע של דם והפרשות (בעיקר הפרשות של איברי מין ) •ה) הפטיטיס מסוג C הוא וירוס באותו המנגנון של הפטיטיס B. הפטיטיס D מדבק פרטים שנגועים בהפטיטיס B מחריף את הנשאות. הפטיטיס E צורת הדבקתו דומה להפטיטיס A והוא מגפתי במזרח הרחוק.
כיס המרה - אבנים וכו'... הפתולוגיה השכיחה ביותר בכיס המרה היא אבנים בכיס המרה. כיס המרה אוגר את מיצי המרה שמייצר הכבד. אבנים בכיס המרה נוצרות מהתגבשות של חומרים בנוזל המרה, חומרים שמתגבשים והופכים לאבנים, (זהו תהליך איטי) צבע האבן חום שחור כהה, באולטרהסאונד לא ניתן לראות (רק בסידן ניתן לראות) אבני מרה נוצרות במיוחד אצל...
מנגנוני ריפוי אם מגדירים את מצב הבריאות כמצב פעיל אז צריכים להשען על כמה דברים: תפקוד מבחינת מבנה אנטומי- הגורם התורשתי,יציבות,איזון הגוף. תפקיד מבחינת ביו כימית - תזונה , הצרכים התזונתיים ,הרכבי הדם והרקמות. תפקוד מבחינת הריגשויות או הגופניות - הגורמים הריגשיים משפיעים על החלק המבני ועל החלק הביוכימי, לכן רצוי לשלב את שלושת המבנים: תזונתי, ביוכימי, נפשי.
אלרגיה למזון אלרגיה זו תגובה מוגזמת של מערכת החיסון. כחמישה עשר אחוז מהאוכלוסייה בישראל סובלים מאלרגיה. יש מספר סוגי אלרגיה, הנפוצה בהם היא האלרגיה המיידית הקשורה בנוגדני האלרגיה מסוג IgE. כאשר האדם נחשף לראשונה לאלרגן, התוצאה היא יצירת נוגדנים מסוג IgE המופיעים בדם. נוגדנים אלו נצמדים לדופן תאי פיטום (mast cells) הנמצאים בכל הרקמות בגוף, בעיקר ברקמות החשופות לסביבה (דרכי נשימה, מערכת העיכול ועור). כאשר האדם נחשף בפעם השנייה לאותו אלרגן, הדבר גורם לקישור של שני נוגדנים מסוג IgE על פני תאי הפיטום ולהפעלת מערכת תאית הגורמת להפרשה של חומרים המעוררים תגובה אלרגית ודלקתית שבראשן הוא החומר הקרוי היסטמין. האחרון גורם לתגובות האלרגיות כגון פריחה, גרד, אודם, נפיחות ונזלת.
הפרעות עיכול כל בעיה במערכת העיכול תגרור אחריה מחלה אחרת. כל בעיה במערכת העיכול תכנס לדפוס של מעגל קסמים. ישנו מדע חדש שנקרא "נוירו-גסטרו-אנטורולוגיה" הטוען שמערכת העיכול הינה במעין מוח.
דלקות ופעילות אנטי-דלקתית מערכת העיכול דלקת הינה פעולת נגד של מערכת החיסון כנגד פציעות, גירויים מסוימים וכנגד גורמים מזהמים שפלשו לגופנו.
תה ירוק היבטים בריאותיים לכל מזון טבעי ישנם היבטים בריאותיים כאלה או אחרים. כך גם לתה הירוק היבטים בריאותיים רבים. הסינים ידעו כבר לפני שנים רבות אודות יתרונותיו של התה הירוק כמרפא כבר מימי קדם. כך השתמשו בו לטיפול בכאבי ראש, דיכאון ועוד. התה הירוק שימש כתרופה בסין לפחות כ- 4000 שנה.
אימונולוגיה של מערכת העיכול למערכת החיסון של המעי יש יכולת תפקוד מופלאה, המבוססת על מגוון של תאים ומנגנונים . כאשר יש הפרעה בתפקוד אחד או חלק ממרכיבי מערכת החיסון של המעי עשויות להיגרם פתולוגיות משמעותיות כגון אי סבילות למזון, מחלות מעי דלקתיות ועוד.
עצירות תפקיד מערכת העיכול הוא לפרק ולעכל את המזון שאנו אוכלים. חלק ממזון זה נספג בגוף ומשמש לבניתו ולהתחדשותו המתמדת וכמקור האנרגיה הדרושה לפעילותו. השאר – שאינו ניתן לעיכול או לעיבוד – מסולק לפסולת. פעולות הפירוק והעיכול נעשות בעזרת נוזלים שונים המופרשים בחלקי המערכת השונים. העברת מזון שאין הגוף סופג נאספות בחלק האחרון של מערכת העיכול – החלחולת. כאשר מצטברת כמות מספקת של שאריות מזון חל שינוי בנפח החלחולת הגורם להרגשת מלאות ולחץ. פעילות ההתרוקנות או "היציאות" נעשות אף הן על ידי התכווצות שרירים.
קנדידה אלביקנס קנדידה אלביקנס הינו שם כולל למשפחת פטריות הקיימות באופן נורמאלי בכל אחד מאיתנו בצינורות במעיים. זהו טיפוס של פטריית שמרים אשר במצבים מסוימים מתחילה להתרבות על חשבון הבקטריות החיוביות, מחלישה את המערכת החיסונית וגורמת לזיהום הידוע כ"קנדידה". הקנדידה תוקפת בעיקר את דרכי מע' העיכול, הוגינה, את המערכת ההורמונאלית, מע' העצבים ומע' חיסונית (אלרגיות).