השפעת הסטרואידים אודות גופנו ויכולתו האתלטית \ חלק א'

במאמר זה אסביר אודות השפעתם של הסטרואידים האנבולים על מערכות גופנו וכיצד הם משפרים את היכולת הגופנית אצל ספורטאים.  כמובן שנדון אודות ההיסטוריה של תרופות אנבוליות אילו, ונמשיך הלאה בדרך מנגנון הפעילות של הסטרואידים. ואפילו נדון בדברים פחות שכיחים כגון: מה קורה לגופנו בסיום השמוש (סייקל) בסטרואידים, ומהם תופעות הלוואי שלהם.

חשוב לציין, כי אם אתם מעוניינים בחומר מקצועי ומעמיק בתחום הנ"ל ובשפה העברית, עלייכם לקרוא את הספר: סטרואידים - כל מה שרצית לדעת? ולא העזת לשאול!

 

 

מהם סטרואידים?

 

הסטרואידים (Steroids) הינם קבוצת תרכובות בעלות מבנה משותף, הם סוג של ליפידים עם שלד פחמני הדומה לכולסטרול. הסטרואידים הטבעיים כוללים את הורמוני המין הזכריים והנקביים (אנדרוגנים ואסטרוגנים), את ההורמונים של קליפת יותרת הכליה (בלוטת האדרנל – הורמונים גלוקוקורטיקוסטרואידים ומינרלוקורטיקוסטרואידים), כמו כן הורמון פרוגסטרון, מלחי מרה וסטרולים. חשוב לציין, כי בעולם הרפואה סינטזו סטרואידים סינתטיים למטרות רפואיות שונות.

 

לרוב, כשאנשים מדברים על סטרואידים, הם מתכוונים ל סטרואידים אנאבוליים - AAS-Anabolic Androgenic Steroids  להלן, סטרואידים המשמשים לבניית שרירים. הסטרואידים הנחשבים "אנדרוגניים", פועלים בזהה להורמון המין הגברי - טסטוסטרון, שתפקידו להמריץ צמיחת עצמות ושרירים ומגרה את התפתחות הגוף (כמו כן, הורמון זה נותן מאפייני מין "גבריים" כגון: צמיחת שיער – הגוף והפנים, קול עבה, הגדלה והרחבת הפין).

כל הסטרואידים המשתייכים למשפחה זו: סטוראידים אנבולים-אנדרוגנים (AAS) הם גם בעלי מאפיינים אנאבוליים וגם בעלי מאפיינים אנדרוגניים. אין סטרואיד שהינו בעל פעילות  אנאבולית בלבד, או פעילות אנדרוגנית בלבד. בכל חומר, יש יחסיות מסוימת בין הפעילות האנבולית לאנדרוגנית. כלומר כי ישנם תרופות בעלות פעילות אנבולית חזקה יותר ופעילות אנדרוגנית נמוכה יחסית, כגון: אוקסנדרולון (אנאבר, אוקסנדרין), סטנוזולול (וינסטרול) ומתנולון (פרימובולן). או להיפך, תרופות בעלות פעילות אנדרוגנית גבוהה ופעילות אנבולית נמוכה (ביחס לרמה האנדרוגנית), כגון: מתנדרוסטנולון (דיאנבול, אנבול), פלואוקסימסטרון (הלוטסטין) ומסטרולון (פרובירון).

 

סטרואידים אחרים הינם, הורמונים אשר גופנו מייצר, כגון:

1. טסטוסטרון - הורמון המין הגברי, הורמון אנבולי (בונה), הורמון זה חזק מאוד ואברי המטרה שלו הם שרירים, עצמות ותאים יוצרי דם.
2. אסטרוגן (הורמוני המין הנשי) ופרוגסטרון, אברי המטרה העיקרים של הורמונים אלו הם רקמות שומן, רחם ושדיים. הורמונים אילו אנאבוליים בצורה מעטה יחסית (אנאבוליים חלשים).
3. קורטיזול, הורמון קטבולי (מפרק), הורמון קטבולי המפרק רקמות לשם יצירת אנרגיה גופנית, כגון: מחלבוני שריר פירוק לחומצות אמינו, מגליקוגן (מאגר אנרגיה הנאגר בשרירים ובכבד) יצירת סוכרים.
4. אלדוסטרון, הורמון מטבולי, הורמון מטבולי שתפקידו לשמור על משק המים בגוף.

 

 

היסטוריית הסטרואידים

 

סטרואידים אנאבוליים הומצאו כמעת במקרה ע"י מדענים גרמניים בשנות השלושים, כחלק מניסיונות לשפר את יכולות הגוף האנושי, אבל בזמנו התגלית הזו לא נחשבה לחשובה מספיק כדי לערוך מחקר נוסף. ההתייחסות המוכרת הראשונה לסטרואידים אנאבוליים בהכשר של  ספורט היה במכתב למגזין להרמת משכולות ובודי-בילדינג "כוח ובריאות" בשנת 1938.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה התברר שסטרואידים פשוטים על בסיס טסטוסטרון יכולים לעזור לחיילים שסובלים מתת-תזונה להעלות במשקל ולשמור על הסיבולת. לאחר המלחמה אתלטים התחילו להשתמש בסטרואידים על מנת לשפר את הביצועיהם. באולימפיאדה משנת 1956 אתלטים ובמיוחד מרימי משקולות מברה"מ השיגו תוצאות גבוהות במיוחד מאחר והשתמשו בטסטוסטרון. בתגובה מדענים אמריקאים פיתחו סוג של מתקדם של סטרואידים הידוע בימינו כסטרואידים אנאבוליים. מנקודה זו ואלך הסטרואידים הפכו להיות פופלריים יותר ויותר גם בקרב אתלטים מקצועיים וגם בקרב מתאמני היום יום בחדר הכושר.

הוועדה האולימפית אסרה את השימוש בסטרואידים והנהיגה בדיקות כבר בשנת 1975, כן זאת אותה התקופה שהשרירן האוסטרי – ארנולד שוורצנגר זכה בפעם השישית הרציפות בתואר מר אולימפיה. רוב הגופים הספורטיביים נהגו כך באותו העשור, אך רוב המדינות הכניסו את הסטרואידים לרשימת החומרים המסוכנים והפכו אותם ללא חוקיים רק באמצע שנות השמונים.

 

 

כיצד פועלים סטרואידים?

 

הסטרואידים פועלים בצורה הפשוטה ביותר: משחדרו למחזור הדם ע"י כדור או זריקה, הסטרואידים מוצאים את דרכם לתאי שריר מיוחדים, שם הם מבצעים את פעולתם על הגנים האחראים ליצירת חלבונים באותה צורה שהורמון המין הגברי - טסטוסטרון פועל. הסטרואידים קושרים עצמם בצורה פיזיקלית לחלקים מיוחדים בתוך התא. הם מגרים את ה-ד.נ.א. לכוון את הריבוזומים לייצר שרשראות של חלבונים ביחד עם הסטרואידים. ההורמון נכנס לתוך תא שריר ומתחבר לקולטן (רצפטור), הקומפלקס הזה (הקולטן-ההורמון) עובר את ממברנת הגרעין ונכנס לתוך גרעין התא, כאשר בתוך הגרעין יש לו את ה"קודים" של בניית חלבוני הגוף. הקומפלקס מתחבר ל-DNA  ומפעיל אותו לצורך יצור (ה--DNA שולח שליח עם פקודה ליצור חלבונים ולגדול!).

 

חייבת להיות כמות זמינה של אבות מזון חלבונים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים, אותם מקבלים בדרך המזון. נראה שיש צורך בגוף לפני שיצירת החלבונים תתרחש. הצורך נראה לעין בשימוש רפואי בסטרואידים. במקרים של אמנזיה (שכחה), אבל באתלט בריא הצורך נברא ע"י אימון עצים ומפרך במיוחד. הסטרואידים יהיו חסרי תועלת ללא תזונה מתאימה לפרט. לא כל הכמות הנצרכת מגיעה לידי שימוש, חלק ממנה נספגים בכבד או במחזור הדם, וחומרים אלו אחראים לתופעות הלוואי של הסטרואידים האנבוליים.

 

באופן מעשי, הסטרואידים מאלצים את הגוף להשתמש בכל החלבונים שהוא מקבל על מנת לבנות שרירים!!! לעיתים מתייחסים אליהם כמעכבי חנקן (ניטרוגן).

החנקן הינו התוצר הסופי של החלבונים, כאשר הגוף נאלץ לשמור אותו, בדרך כלל נגרמת גדילת שרירים באופן מומרץ יותר, או שהיא נגרמת במהירות גדולה יתר.

 

כאשר בזרם הדם ישנה עלייה ברמת הטסטוסטרון (מעל הממוצע), עקב נטילת טסטוסטרון ממקור אקסוגני, או כתוצאה מהפרשה מוגברת, כאשר הדבר מתרחש, הדבר גורם ליכולת בלתי רגילה להגדלת השרירים. אין זה אומר שבהכרח אותו אדם יהפוך לאלוף במקצה הספורט שלו, היות וקיימים גורמים רבים שממלאים תפקיד בעניין... אולם, בכל זאת, תהיה לכך השפעה עצומה הרבה מעבר למצב הרגיל, על הכושר והסיבולת לגבי הרמת משקולות או פעילות שרירים אחרות.

 

 

איך משתמשים בסטרואידים?

 

בעולמנו החומרי אין קסמים, גם הסטרואידים אינם גורמים לשרירים לגדול מעצמם. על המשתמש בסטרואידים צריך לכלול ביומנו שני חוקים עקריים:

החוק הראשון, לאכול נכון ובהתאם לנתוני גופו האישיים, כדי לעלות במסת השרירים והכוח, ומאידך לא להעמיס יתר על המידה אודות מערכות פנימיות אחרות, כגון: הכבד והכליות.

החוק השני, הינו להתאמן כמו האלופים! היות וללא האימונים לא נוכל להגיע לתוצאות הרשימות הניראות לעין. אך מהצד השני אל לנו להעמיס יתר בכדי שלא להגיע לאימון יתר ולפציעות ספורט.

מכאן ניתן להסיק כי סטרואידים גורמים לכך שמסת השריר שלנו נבנית מהר יותר כתוצאה ממאמץ –  אימונים, ועוזרים לפתח יכולת טובה יותר להתמיד – בין השאר בכך שהם גורמים לגוף לקלוט חלבונים טוב יותר, גורמים לשרירים להישאר מתוחים וקשים גם במנוחה, ירידה באחוזי השומן, התאוששות מהירה מאימונים, כוח ושיפור הביצועים הספורטיביים - יכולת למצות את האימון טוב יותר, תאבון מוגבר - האפשרות לצרוך יותר קלוריות.

 

 

ישנן שתי דרכים מקובלות לנטילת סטרואידים:

 

1. הזרקה תוך שרירית - החומר מוזרק לתוך השריר, בדרך כלל שריר העכוז, או הארבע ראשי או הכתף יש הנוהגים גם השריר הרחב גבי (לטיסימוס-דורסי).

 

2. כדורים - זו היא הדרך הפחות מועדפת על מפתחי גוף (לא שזה מונע מהם להשתמש בה) מאחר ולכדורים יש נטייה לפגוע בכבד. החיסרון בכדורים הוא זמן מחצית החיים הקצר שלהם - משך הזמן שהחומר נמצא בגוף עד שהוא עוזב אותו. כתוצאה מזמן מחצית החיים הקצר, יש לקחת כדור כל 4 עד 12 שעות. בדרך כלל, לכדורים תוצאות נחותות מאשר חומרים שמוזרקים לגוף.

 

3. כמובן שישנן צורות נוספות של מתן סטרואידים, כגון: אינהלציה (בדרך הנשימה – ריאות), מדבקות המעבירות את הרכיבים בדרך העור, מתן תת-לשוני וכו'. אך שתי הדרכים השכיחות הינן הנ"ל שצוינו – באופן אורלי והזרקה תוך שרירית.

 

 

טסטוסטרון.

בד"כ משתמשים בסטרואידים אנבוליים נוטלים אותם ב"סייקלים" – מחזורים. זמן מסוים של שימוש בסטרואידים ואחריו זמן מסוים של "ניקוי" הגוף ועידודו לייצר מחדש חומרים טבעיים. סייקל יכול לקחת בין מספר שבועות למספר חודשים, תלוי בסוג הסטרואיד ובמטרה. זמן המחזור והדטוקסיפיקציה תלויים בסוג הסטרואיד וסוג החומרים המיוחדים.

בתיאוריה, הכוונה היא לקבל את מקסימום התועלת – ניפוח השריר במהלך תקופת השימוש, בלי לגרום נזק תמידי לגוף. למעשה, לכדורים שמתפרקים מהר יש יתרונות, בנוסף לחסרונות – הם יוצאים מהמערכת במהירות רבה יותר ומקצרים את תקופת הניקוי.

 

המונח פאמפ (ניפוח) משמעותו הגברה פתאומית של מסת השריר: בסייקל הראשון יראו הכי הרבה תוצאות מפני שהגוף לא נחשף לסטרואידים, לכן יש משתמשים בחומר הכי חזק בסייקל הראשון (לא מומלץ בשל תופעות לוואי מרובות).

יש חומרים שיכולים לגרום לפאמפ, כלומר תוצאות מעל לממוצע, גם אחרי שהגוף הסתגל לסטרואידים, עקב עוצמתם, דוגמאות: אינסולין, הורמון גדילה, אוקסימטולון (אנאפולון \ אנדרול).

חשוב לציין, כי ההורמון אינסולין יכול במינון של עוד מספר יחידות לגרום לגופנו שוק של היפוגליקמיה (תת-גלוקוז בדם) וכך לעיתים נזק מוחי ומוות.

 

בזמן שהספורטאי נמצא בסייקל מסוים, נהוג שילוב של כמה חומרים הדבר נקרא: קומבינציה (נדיר למצוא שימוש בחומר אחד בסייקל). השילוב בין החומרים הוא אחד מ- 3 פרמטרים עיקריים שיקבעו את איכות הסייקל, תוצאתו וכמו כן גם את הסיכוי הפוטנציאלי לתופעות לוואי שליליות.

לרוב, יש לשלב חומר אנדרוגני יחד עם חומר אנאבולי, מאחר ואנדרוגני/אנאבולי לבד יוצר חוסר איזון במערכת ההורמונלית אשר מועד לתופעות לוואי.

 

סייקלים לדוגמא:

 

1)               250-500 מ"ג סוסטנון מפוצל לשבוע בנוסף ל- 15-30 מ"ג דיאנאבול.

2)               500 מ"ג טסטוסטרון פרופיונאט מפוצל ל- 10 זריקות בנוסף ל- 76-152 מ"ג טרנבולון מפוצל, בנוסף ל- 20-30 מ"ג מתנדרוסטנולון (דיאנבול).

3)                500-750 מ"ג טסטווירון (טסטוסטרון איננטאט) מפוצל, בנוסף ל- 200-400 מ"ג בולדנון (אקוויפוז) במפוצל, בנוסף לדיאנבול 20-30 מ"ג.

4)                400-600 מ"ג טסטוסטרון סיפיונאט מפוצל, בנוסף ל- 200-400 מ"ג דקה-דוראבולין (ננדרולון דקנואט) מפוצל, בנוסף ל- 2-10 מ"ג הלוטסטין (פלואוקסימסטרון) במשך החודש הראשון בלבד!

אנשים רבים שמשתמשים בסטרואידים לראשונה מוצאים שכתוצאה מכך הם מצליחים לעלות במשקלם וכן להגדיל את נפח שריריהם במהירות רבה, אף אם כמות קטנה של 5 מ"ג ליום.

וכך הם מגיעים למחשבה שאם כמות קטנה מביאה תוצאות טובות, הגדלת המינון תביא לתוצאות משופרות יותר. וכך גדל המינון. בשלב מאוחר יותר הגוף מתחיל להיות תלוי לחלוטין בסטרואידים, על מנת לשמור על הישגי המשקל ונפח השרירים.

כאשר השימוש נפסק בפתאומיות תחול הידרדרות ויעלמו כל ההישגים כלא היו.

רבים מן בוני הגוף מן השורה הראשונה דוגלים בעיקרון של התרחקות מן השימוש בסטרואידים. כל הזמן שהם אכן משתמשים בהם.

 

אחת הטעיות הגדולות ביותר הנעשות על ידי משתמשים בסטרואידים , הנה המחשבה כי השימוש בסטרואידים פוטר אותם מן הצורך התזונה טובה ומזינה. דבר זה אינו יכול להיות רחוק יותר מן האמת ! ! !  עובדה שקיימת היא שהשימוש בסטרואידים אף מעלה את הצורך בתזונה משופרת.

הצורך החלבונים עולה כשם שעולה הצורך ביסודות מזינים אחרים: סידן וחלבון למשל. דבר זה מביא אותנו אל אותה נקודה שהועלתה לאורך המאמר: האם ניתן להשתמש בסטרואידים באופן יותר בטוח?

 

בהתבסס על כך שתזונה נכונה ומחלות, כי אז התשובה הקצרה חייבת להיות – בתיאוריה יתכן שכן. השימוש ביסודות מזינים מסוימים יכול למנוע המידה מסוימת את התופעות הלוואי של הסטרואידים. מחלות כבד הנן תופעה שכיחה המתלווה לשימוש בסטרואידים, בפרט לאחר שימוש ממושך.

 

אתלטים מסוימים ובוני גוף אשר לוקחים סטרואידים מרגישים דחיפה עצומה בעליית כושרם וכוחם. לאחר זמן קצר הם גם עולים במשקל באופן מהיר ויציב, אך כאשר קורה הדבר , האתלט מרגיש פחות אנרגטי. בדרך זו או אחרת רמת האנרגיה צונחת , הם אינם אנרגטיים כפי שהיו בעבר. כאשר הסיבה לכך אינה מובנת, הדבר עלול להיות מאוד מתסכל. אולם כאשר הסיבה ידועה ניתן לנקוט צעדים לריפוי.

מה שקורה, הוא שהסטרואידים יצרו רעלים. דבר זה קורה תמיד שכן לסטרואידים תכונות ייצור רעלים. לכן לאחר סיום כל סייקל ישנו הצורך לבצע את תהליך הדהטוקסיפיקציה (ניקוי הגוף).

 

חומצות אמינו עוזרות גם הן לגוף להיפטר מן הרעלים. חומצות אמינו נושאות הגופרית, כגון: מטיונין הקשורה לטאורין ולסיסטיאן (כלור טרי פפטיד), משמשות כמטהרות רדיקלים חופשיים, שהם סוג של רעלים. זהו גורם חשוב בנושא פיתוח השרירים בשל העובדה שכאשר מניחים לרדיקלים החופשיים לנוע בחופשיות במחזור הדם, הם עלולים לתקוף את תאי הגוף ללא אבחנה ולגרום להם להרס מוקדם. דבר זה יביא להאטת גדילת השרירים.

 

ספורטאים מקצועיים אשר מודאגים יותר מגילוי של סטרואידים לפני תחרות מנזק מתמשך (ו\או רוצים להגיע לתחרות בשלב שיא האפקט של הסטרואידים) יכולים  להשתמש בחוסמים חומרים המונעים מעבר סטרואידים לשתן כך שלא ניתן לגלות אותם בבדיקה רגילה.

 

 

PCT – התרפיה בסיום הסייקל, מה עושים ספורטאים?

 

בזמן שחומר דמוי טסטוסטרון או טסטוסטרון נכנס לגוף, הגוף אוטומטית מפסיק את ייצור ההורמון הטבעי שלו מאחר ויש "אספקה" של הורמון מבחוץ. כאשר הסייקל (מחזור) נגמר, לגוף לוקח זמן להתאושש ולקלוט שחסר לו טסטוסטרון, והוא מתחיל לייצר שוב מחדש. כך למעשה, נפגע קצב ייצור ההורמון הטבעי בגוף. לכן, בסוף הסייקל (ולפעמים גם מתחילתו) משתמשים בחומרים מיוחדים שתפקידם הוא עידוד הגוף לייצר את ההורמונים מחדש, למנוע/למזער את תופעות הלוואי.

 

חשוב לציין, כי את תהליך ה- PCT מבצעים בכדי לאזן את המערכת ההורמונאלית לקדמותה באופן מהיר יותר. כך בעצם נצמצם את "תופעות  הלוואי" שהן הדעיכה בפעילות האנבולית, כלומר עלייה בפעילות הקטבולית (פרוק שרירים), ירידה בלבידו ובחשק המיני ושינויים נוספים שלא היינו רוצים לחוות אותם.

תהליך PCT (פווסט סייקל טרפי) ספורטאים עושים עם התרופות, לדוגמא: פרווירון, ארימידקס (אנאסטרוזול), פמרה (לטרוזול), ארומזין (אקסמסטיין), קלומיד (קלומיפן ציטראט), נולבדקס (טמוקסיפן ציטראט) פינאסטרייד (פרופסיה / פרוסקאר), ברומוקריפטין.

 

חשוב לציין, כי הפרווירון פחות מומלץ בגלל השפעתו האנדרוגנית, השפעה זאת עשויה לדכות את הפעילות האנדרוגנית הטבעית, וזאת למרות פעילותו האנטי-אסטרוגנית – בשל השפעתו האנדרוגנית החזקה.

 

ארימידקס הינה תרופה יעילה, ובמינון אוראלי של 1 מ"ג, גורמת לתגובה אנטי-ארומטית ואנטי-אסטרוגנית יעילה ביותר. למרות כי יש התוענים כי הלטרוזול יעילה לא פחות מהארימידקס.

 

הקלומיד (קלומיפאן ציטראט) בעל פעילות אנטי-אסטרוגנית, ופעילותו על מרכז ציר ההיפופיזה היפותלאמוס גורמת לשחרור גונאדוטרופין – אותו הורמון המופרש מבלוטת ההיפופיזה (יותרת המוח) ופועלת על איבר המטרה תאי לידינג באשכים לייצר יותר טסטוסטרון ועקב כך גם עלייה בייצור תאי הזרע (ספרמטוגנזיס). את התגובה הנ"ל ניתן ליצור במתן אוראלי של 50 מ"ג ליום, למרות כי ספורטאים נוטלים כ- 150 מ"ג ליום ובהמשך יורדים למינון של 50-100 מ"ג .

 

הנולבדקס (טמוקסיפן ציטראט) הינה תרופה אנטי-אסטרוגנית יעילה ביותר שעיקר השפעתו על רקמת השד במינון של 10 עד 20 מ"ג ליום. לכן הדבר יעיל ביותר למניעת גניקומסטיה (יצירת רקמת שד בגבר), בדומה לתרופות, כגון: ארימידקס ולטרוזול.

 

פינאסטריד (פרופסיה 1 מ"ג / פרוסקאר 5 מ"ג), התרופה יעילה למניעת נשירת שיער וזאת ע"י מניעת המרת הטסטוסטרון לדיהידרוטסטוסטרון (DHT), כל זאת ע"י חסימת האנזים 5-אלפא רדוקטאז.

 

הברומוקריפטין - BROMOCRIPTINE (Parilac-פרילק) הינה תרופה החוסמת במוח את הפרשת הורמון הגדילה ונוירוטרנסמיטור הנקרא דופאמין ופרולקטין כך התרופה מונעת יצירת חלב ברקמת השד (גלקטוראה). פרולאקטין הוא ההורמון האחראי בין השאר על הפרשת החלב.

 

 

קווי הטיפול בעולם הרפואה בסרטן שד עם גרורות, כשהסדר המקובל כיום הינו:

 

ניקוי הגוף - דהטוקסיפיקציה

 

בתהליך הדהטוקסיפיקציה אנו פשוט מנקים את רקמות הגוף השונות ובעיקר את רקמות השומן, לרבות רקמות הכבד, השומן וכו'. היות ו- 80% מהתרופות יש להם נטייה להאגר בריקמות השומן, כנ"ל גם תרופות סטרואידיות שמבסיסן בעלות מבנה הדומה לחומצת השומן – כולסטרול. על כן, לתרופות סטרואידיות ישנה הנטייה להאגר ברקמת השומן! היות ובמרבית האיברים בגופנו ישנה רקמת שומן, אזיי תרופות סטרואידיות עשויות להאגר ולשקוע כמעט בכל הרקמות – ולהפעיל מנגנון או טריגר של הפעלת תופעות לוואי.

 

אם כן, מדוע ספורטאים מבצעים את תהליך הדהטוקסיפיקציה (ניקוי הגוף)? לכך ישנן מספר סיבות:

1. בכדי שהסייקל הבא יגיב באופן יעיל יותר! כלומר כשהגוף נקי מחומרים וכימיקלים הוא יגיב אל הסייקל הבא "כאילו" נחשף אליו בפעם ההתחלתית, כך תגובת מערכות הגוף והשרירים תהיה יעילה יותר והשרירים יגיבו יותר בעלייה במסה השרירית והכוח.
2. כדי לצמצם ולמנוע תופעות לוואי כרוניות עתידיות! בתהליך הדטוקסיפיקציה אנו מנקים את כל רקמות הגוף מתרופות סטרואידיות וכימיקלים שונים, כך למעשה הנטייה שלנו לפתח מחלות כרוניות עתידיות הולכת ופוחתת, כגון:  מחלות סרטן (כבד, כליה, מעי ועוד), מחלות לב וכלי דם (היפרטרופיה של הדופן בשריר הלב), פגיעה כרונית בתפקודי הכבד ועוד...
3. כדי לצמצם ולמנוע תופעות לוואי אקוטיות (חריפות)! בתהליך הדהטוקסיפיקציה הניקוי עצמו מקטין נטייה למחלות וסימפטומים שונות, כגון: עלייה באנזימי הכבד וחסימת דרכי המרה, היפרכולסטרולמיה המגביר נטייה למחלות לב, פגיע בריקמת הכליה ושתן דמי, וכו'.

 

מה חשים בתהליך הדהטוקסיפיקציה?

 

על פי רוב ספורטאים אשר מבצעים את תהליך הדטוקסיפיקציה חשים בריאוקציות שונות, כגון: תופעות של גרד, צריבה, אדמומיות ועקצוץ בעל מיני איברים בגוף. התחושות הנ"ל ועוד נוצרות כתוצאה משחרור וניתוק הקשר הכימי בין רקמת השומן לטוקסין (רעל) ובמיקרה הנ"ל הסטרואידים.

 

תופעות נוספות אשר עשויות להתרחש בתהליך הדטוקסיפיקציה הן: שתן בעל צבע כהה ועכור בעל ריח שונה. צואה בעלת צבע שונה מהנורמה כגון: צואה בהירה יותר, או כהה יותר ולעיתים צואה שחורה, גם כאן ריח הצואה עשוי להשתנות. הזעה יכולה להיות מוגברת ולעיתים שומנית יותר או להיפך מימת יותר. ממערכת הנשימה עשויים לצאת ריחות שונים.

הריאקציות הנ"ל מתרחשות כתוצאה מתגובת הפפטידים ברקמות השונות, היות ולפפטידים ישנה יכול להעביר מסר לתאם ולרקמות והמסר יכול להיות שינוי ברמת הזלוקוז בדם ועד לגדילת העצמות הגיל הילדות וכו'...

חשוב לציין, כי תופעות אילו ואחרות נובעות כתוצאה מתהליך הניקוי הינן רעלים וחומרי לוואי אשר נאגרו במשך הזמן ובתהליך הניקוי – דהטוקסיפיקציה מוצאים את דרכם להפלט החוצה, לרוב בדרך מספר מנגנונים, כגון:

1.       בדרך הצואה – ממחזור מלחי המרה החוצה.

2.       בדרך השתן – ממחזור הדם מרקמת פקיעית הכליה לשתן והחוצה.

3.       הדרך ההזעה – דרך בלוטות ההזעה אל האויר החוצה.

4.       בדרך הנשימה – ממחזור הדם ומרקמת הריאות החוצה לאויר.

 

• מעכבי ארומטז -  Anastrozole Arimidex , Letrozole  ,Femara Exemestane Aromasin .

• אנטי אסטרוגן -  Tamoxifen  Valodex.

• Faslodex - נחשב בהתחלה כ-Pure anti estrogen, למעשה, מה שעובד זה מנגנון הפעולה של Downregulation של הקולטן. לפי מחקרים גדולים שבדקו, התרופה נמצאה טובה באותה מידה עם מעכבי Aromatase עם Trend לטובתFaslodex  מבחינת זמן עד להתקדמות המחלה (TTP) לכן נחשב כעת כאפשרות טיפולית נוספת.