אורך חיים כדרך מניעה להשמנה וסוכרת

השמנה ובפרט השמנה בטנית, היא גורם מרכזי בהתפתחות סוכרת. עודף שומן מזנטריאלי מונע את יכולת הבופר של עומס השומנים לאחר האוכל וגורם לכך שישקעו ברקמת השריר והכבד. שקיעת שומן בשריר ובכבד גורמת לתנגודת לאינסולין וכתוצאה ירידה בניצול הגלוקוז ע" השריר ועלייה ביצירת גלוקוז ע"י הכבד. עודף השומן השוקע ברקמת הלבלב פוגע ביכולת תאי הבטא להפריש אינסולין ומאיץ את מותם.

התוצאה הסופית היא עליה ברמת סוכר הדם והתפתחות סוכרת.

מניעת השמנה ובפרט השמנה בטנית היא הדרך העיקרית למניעת סוכרת מסוג 2.

התפתחות השמנה בטנית קשורה בשינויים הורמונאליים הן בגבר והן באשה, אך מתן הורמונים לא נמצא במונע התפתחות השמנה בטנית וסוכרת.

תרופות שונות המונעות חלקית סוכרת כמו גלוקופג' ואקרבוז וכן תרופות להורדת משקל כמו קסיניקל ורדוקטיל, הן בעלות השפעה מינימאלית על השומן הבטני ולכן יעילותן במניעת סוכרת מוגבלת. סוכרת מטיפוס 2.

לתרופות ממשפחת התיאזולידינדיונים השפעה רבה יותר על הורדת השומן הבטני ולכן יעילותו במניעת סוכרת היא הגבוהה ביותר מכל התרופות הקיימות.

הדרך היעילה ביותר להורדת השומן הבטני, היא פעילות גופנית ודיאטה מאוזנת. לא קיימת תרופה המתקרבת בהשפעתה על השומן הבטני להשפעה הנגרמת ע"י פעילות גופנית סדירה.

השמנה ובפרט השמנה בטנית וסוכרת הפכו למגיפת המאה העשרים. הדרך למניעת המגיפה היא שינוי באורח חיים כבר בגיל הרך.