מערכת העיכול
עיכול המזון פירוקו והפיכתו לחומרים הניתנים לספינה ולניצול על ידי הנוף. מתבצע על ידי מערכת העיכול המעבירה מזון ונוזלים מהסביבה החיצונית לפנימית, ומשם נישא על ידי מערכת הדם לתאים. תהליכי פירוק המזון מחייב נוכחות מים ואנזימים. מערכת העיכול - כוללת את הפה, לוע הפה, הושט, הקיבה, המעיים, בלוטות הרוק, הכבד והלבלב.
מבנה אנטומי של מערכת העיכול
הפה MOUTH
מבנה: חלל הפה מהשפתיים ועד הלוע, הגג הוא החך PALATE , הקירות הלחיים. בריצפת הפה נמצאים החניכיים מהם יוצאות שיניים לשון ורקמות רכות .
הלשון
איבר שרירי המכוסה ברירית, המחובר לריצפת הפה. ברירית הלשון מצויים אברוני חוש הטעם. בחלק האחורי של הלשון נמצאים השקדים. תפקיד; ריכוז איברוני הטעם, חישה כללית של תוך הפה, עירבול המזון, עזרה בבליעה ובדיבור .
שיניים
קיימות שתי מערכות; שיני חלב ושיניים קבועות. שיני החלב כוללות 20 שיניים (5 בכל רבע פה) ובקיעתן מסתיימת בגיל שנתיים וחצי. השיניים הקבועות כוללות 32 שיניים - 8 בכל רבע, בוקעות בגיל 6 ומסיימות בקיעתן בעשור השלישי לחיים.
בלוטות הרוק
רוב הרוק מופרש בעיקר משלושה זוגות של בלוטות רוק גדולות דרך צינורות מוצא.
לוע
חלל הפה.
ושט ESOPHAGUS
צינור שרירי, מצופה רירית, באורך 25 ס"מ, המקשר בין הלוע לקיבה.
קיבה STOMACH
שק הקיבה עשוי 3 שכבות: פנימית-וירית, תיכונה-שרירית (לשם הבחישה) וחיצונית-נסיובית. לרירית המצפה את כל צינורית העיכול יש תפקיד בהפרשה, ספינה והגנה נגד דלקות, כושר בהגדלת והקטנת מספר הקפלים ופני השטח.
חלק העליון CARDIA (אליו מתחבר הושט) שם ישנו שריר המשמש כמסתם המונע חזרת מזון לרירית הקיבה קפלי אורך המאריכים את שיטחה. גוף הקיבה מתחבר בעזרת שריר למעי הדק.
המעי הדס SMALL INTESTINE
מחולק ל- 3 חלקים: תריסריון DUODENUM , המעי הצם JEJUNUM , המעי הכרוך - ILEUM .
תריסריון - אורכו כ 25- ס"מ צורת פרסה, חובק את ראש הלבלב, אליו נכנסים צינור המרה וצינור הלבלב.
המעי הצם - אורכו כ- 2 מטר.
המעי הכרוב אורכו כ- 4 מטרים. שני האחרונים דומים מבחינה אנטומית.
המעי הדק בנוי משרירים אורכיים ורוחביים - האורכיים גורמים לתנועת התקדמות של תוכן המעי PERIST ALSIS (התכווצות גלית של קטע מעי, הנגרמת בעקבות הרפיית קטע המעי שלפניו) והרוחביים יוצרים תנועה ריתמית של התכווצות והתרחבות. ברירית המעי קפלים גדולים וקטנים - סיסים VILLI - תפקידם להגדיל את שטח הפנים (עד 10 מטרים מרובעים).
המעי הגס LARGE INTFSTINE
אורכו כ- 2 מטר. קוטר גדול מזה של המעי הדק. צורתו החיצונית היא כצינור. בין המעי הגס והדק יש מסתם. בנוי מקטעים:
המעי העיוור - COECUM , התוספתן - APPENDIX VERMIFORMIS , המעי העולה - ASCENDING COLON - נמצא בצידו הימני של חלל הבטן. המעי הרוחבי- TRANSVERSE COLON נמשך לרוחב חלל הבטן .המעי היורד - DESCENDING COLON יורד בצד השמאלי של חלל הבטן עד לאגן .המעי דמוי הסיגמה - SIGMOID . החלחולת - RECTUM . גביע החלחולת - AMPULA RECTI בו כאגרת הצואה לפני הפרשתה.
פי הטבעת ANUS מצויד בשני סוגרים - פנימי לא רצוני, חיצוני - רצוני.
הלבלב PANCREAS בלוטת הפרשה חיצונית, אורכו 10-15 ס"מ מחולק לראש, גוף וזנב. ראש הלבלב חבוק על ידי קשת התרסריון וזנבו מגיע עד הטחול.
תפקוד מערכת העיכול
הפה - לעיסת המזון עירבובו ברוק והפיכתו לעיסה. הלעיסה מגדילה את פני השטח. הרוק מרטיב ומרכך את המזון . הרוק מופרש בתגובה לחשיבה על מזון ונוכחות מזון או גוף אחר בפה ומכיל אנזימים המתחילים פרוק של סוכר .
הבליעה - המזון מועבר על ידי הלשון לחלק האחורי של הפה, הנשימה נפסקת לרגע, והמזון דולף לוושט. בעת הבליעה - נסגר המעבר לאף על ידי החך הרך הנע אחרונית, ונסגר המעבר לגרון על ידי לשונית - EPI GLOTTTIS .
ושט - המזון עובר לאורך הושט בתנועה פריסתלטית, במעבר אקטיבי ולא תלוי בכוח המשיכה. כל פעולת בליעה מלווה בגלי כיווץ ורגיעה בוושט הנושאים מזון לקיבה - נשלט על ידי המערכת האוטונומית.
הסיבה - הקיבה היא שק לאחסון מזון. המזון משתחרר לאט לפי קצב עיכול וספיגת המעיים.
כאשר הקיבה ריקה היא מכילה 50 מ"ל, כאשר היא מלאה היא מתרחבת ועד ליטר מזון נכנס. המזון הקודם נדחס לתחתית הקיבה והחדש מתמקם במרכז.
הפרשות הקיבה
1 . רירית - להגנה על הקיבה מפגיעה כימית כעודף חומציות ומפגיעה מכאנית/ שריטה של המזון .
2 . אינזימים כאשר החשוב הוא פפסין - מתחיל את פירוק החלבונים ו- 90% נעשה במעי הדק.
3 . חומצה מלחית - HCL - החומצה המלחית היא מחסום בקטריולוגי - הורסת חיידקים המניעים עם המזון. (חוץ מחיידקי שחפת). נורמת ל- PH נמוך בקיבה.
המזון נמהל במיץ הקיבה, נמעך ונילוש והופך לעיסה דלילה. לאחר הפיכתו לעיסה, נפתח השוער והוא עובר למעי הדק. אנו מסיימים ארוחה בחצי שעה. אך המזון מניע למעיים לאחר 3-5 שעות. לאחר הארוחה, התרחבות הקיבה מגרה תנועות פריסטלטיקה במעי הגס (רפלקס קיבה-מעי גס), דבר המגרה הפרשת צואה.
המעי הגס - רוב תהליכי העיכול והספיגה מתרחשים כאן. תנועות המעי אורכיות ורוחביות - האורכיות - העברת תוכן המעי, הרוחביות - ליצירת מגע הדוק בין הדופן לתוכן כדי לאפשר ספינה יעילה. פירוק המזון הוא סופי ונעשה בצורה מכאנית וכימית.
המעי הגס- סופח בעיקר מים. מאחסן ומשחרר צואה. לערך כל 4 שעות תכולת המעי הדק מועברת למעי הנס. הפרשות המעי הן בעיקר רירית ללא ריח. המזון נשאר במעי הנס לזמן רב והתנועה פה איטית מאד, דבר המאפשר למים לחדור לכלי הדם באוסמוזה.
הפרשת צואה
משנתמלא גביע החלחולת בצואה עד היווצרות לחץ מסוים פועל רפלקס בו משתתפים: מערכת הנשימה, העיכול ושרירי הבטן. האדם למד להשתלט על רפלקס זה, לדכאו ולהפעילו באורח רצוני . בזמן הרפלקס מתרחשות הפעולות הבאות: נשימה עמוקה, עצירתה, התהוות לחץ תוך בטני גבוה, הרפיית שני הסוגרים, התעוררות גל פריסתלטי ארוך, שראשיתו במעי הסיגמה וסופו בחלחולת ושחרור הלחץ התוך בטני ביציאת הצואה.
מיצי העיכול
הפירוק הכימי של המזון הוא פירוק אנזימטי ונעשה על ידי האנזימים השונים המצויים במיצי העיכול.
מופרש בין 1-2 ליטר ליממה. הרוק מתחיל את פירוק העמילן (פירוק הסוכרים) על ידי אנזים העמילזה המגיע דרכו. אנזים זה ממשיך את פעילותו עד לקיבה.
מיץ קיבה: כ 2.5 - ליטר ביממה . הגירוי מגיע משני מקורות - מגע ישיר של מזון בדפנות הקיבה, גירויים מוחיים. הגירויים המוחיים מגיעים דרך עצב הואגוס (העצב הנודד).
מיץ הקיבה מכיל: חומצה מלחית, אנזים פפסינוגן וגורם הקרוי גורם פנימי - INTRINSIC FACTOR המאפשר ספיגת ויטמין B12 . הפפסינוגן הבלתי פעיל הופך בהשפעת החומצה המלחית בקיבה לאנזים פעיל -פפסין, המתחיל את פירוק החלבון .
בלוטת הלבלב: מיץ הלבלב מכיל מים, אלקטרוליטים - החשוב נתרן-ביקרבונייט ואנזימים. האנזימים מפרקי עמילן שומן וחלבונים. ויסות הפרשת הלבלב הוא הורמונאלי ועצבי.
מיץ מרה - ביממה 1-1.25 ליטר. נוצר באופן שוטף בכבד, נאגר בכיס המרה ומופרש לתרסריון. מכיל פיגמנטים של המרה ומלחי מרה. הפיגמנטים - תוצרות פירוק ההמוגלובין. המלחים - חומרים יוצרי תחליבים, שנוכחותם הכרחית ליצירת תחליב מהשומנים. בצורת תחליב השומנים מתפרקים ביתר קלות.
מיץ מעיים דקים: מופרשים לאורך כל המעי הדק. כ 3- ליטר ליום. מכילים שיעור קטן של אנזימים מפרקי סוכרים, חלבונים ושומנים. הפרשות-מיצי המעי הם בסיסיים ומנטרלים את חומציות הקיבה. אל התרסריון נשפך מיץ המרה מהכבד, דרך צינור הכבד וצינור המרה המשותף, ומיצי הלבלב. יש גם הפרשה רירית להגנה.
תהליך הספיגה - בעזרת דיפוזיה, מעבר אקטיבי ועוד .
מקום הספיגה העיקרי - המעי הרק .עוד מקומות: מעט בפה (סוכרים) בקיבה (מים ואלכוהול) ובמעי הגס (מיס 5% מהכמות היומית ומלחים) .
הצואה - משקלה היומי כ 200-250- גרם. רובה חיידקים, תאים ורירית של המעי. החיידקים מגיעים מסוף המעי הגס, הם חיידקים חיוביים ומסייעים בספיגת ויטמין B . הצואה מכילה גם אלקטרוליטים בכמות קטנה, פיגמנטים מהמרה (מקנים לה את ציבעה) שומנים וחלבונים מפורקים שאינם נספגים (מקנים את הריח) . רק אחוז קטן ממנה הוא שארית מהמזון הנאכל .
הכבד
מבנה אנטומי - משקלו 1.5 ק" ג .ממוקם מתחת לסרעפת בצד ימין .עשוי אוניות, כל אונית נראיית ככדור.
תפקידי הכבד
1. ויסות כללי של פירוק חומרי המזון לתאים.
2. אגירת חומרים שונים כגליקוגן , ויטמינים A,D,E,K ,שומנים, חומצות אמינו, ברזל.
3. יצור חלבונים ומיץ מרה.
4. מטבוליזם - ויסות רמת הסוכר בגוף בעזרת כיאגר הגליקוגן .יצור שינן (אוריאה) מחנקן החלבונים (אמוניה) .
5. יצור תאי דם אדומים והריסתם.
6. נטילת רעליות - DETOXIFICATION - של חומרים שונים על ידי פירוק החומר והפרשתו.
כיס המרה - GALL BLADDER
שקית בצורת אגס, הצמודה לחלק התחתון של הכבד. תכולתו כ 50- סמ"ק. אוגר בתוכו את נוזל המרה, המופרש באופן רצוף על ידי הכבד. המרה מופרשת מתאי הכבד לתעלות מרה ומשם עובר לצינורות המרה שבהיקף האוניות. צינורות אלו מתאחדות לצינור הכבד היוצא משער הכבד, מתחבר לצינור המרה המשותף ונכנס לתרסריון באמצעות פיטמת התרסריון .
בשעת עיכול השומנים מופרשת המרה באופן ישיר לתרסריון. בכל עת אחרת סגורה פיטמת התרסריון והמרה באגרת בתוך כיס המרה. המרה מכיל בעיקר מלחי מרה, כולסטרול ובילירובין .
מחזור הבילירוביו - מקורו מההמוגלובין שב כדורית דם אדומה זקנה שהתפרקה. הכד"א מגיעה לכבד, משם לצינורות חמרה אל כיס חמרה והתרסריון . חלק מופרש בצואה וחלק בשתן .
אודות מערכת בעיכול תפקוד ומחלות שכיחות:
תקציר מערכת העיכול עיכול המזון, פירוקו והפיכתו לחומרים הניתנים לספינה ולניצול על ידי הנוף. מתבצע על ידי מערכת העיכול המעבירה מזון ונוזלים מהסביבה החיצונית לפנימית, ומשם נישא על ידי מערכת הדם לתאים. תהליכי פירוק המזון מחייב נוכחות מים ואנזימים. מערכת העיכול - כוללת את הפה, לוע הפה, הושט, הקיבה, המעיים, בלוטות הרוק, הכבד והלבלב.
קרוהן וקולוטיס אולצרוזה קוליטיס אולצרוזה וקרון קוליטיס - מחלות מעיים דלקתיות: IBD זה מושג כללי לקבוצת מחלות דלקתיות כרוניות של המעיים. באופן כללי IBD מאופיין ע"י דלקות חוזרות המערבות איזורים ספציפיים של חלקי המעי ויש להן ביטוי קליני נרחב. שתי המחלות הכלולות ב IBD הן: 1. קרוהן - Crohn's Disease 2. קוליטיס - Ulcerative Colitis.
מערכת העיכול, מחלות דרכי טיפול, ומניעה מערכת העיכול הינה מערכת איברים בגוף, שמטרתה היא לקלוט מזון, לפרק אותו ליחידותיו הבסיסיות עד לרמת המולקולות, לאפשר ספיגתם של חומרי תזונה שונים לצורך יצירת אנרגיה ובניין הגוף ולפלוט את פסולת המזון שאינה דרושה לגוף בצורת צואה.
מחולות המעי הדק במחלות של המעי הדק אין הרבה פתולוגיות מלבד מצבים זיהומיים. גסטרו אנטריטיס (מצב זיהומי לאורך כל הדרך) רוב הפתולוגיות במעי הדק מתאפיינות בתת עיכול או בתת ספיגה. שני התופעות הללו יובילו לתת תזונה.
המעי הגס - קולורקטל המעי הגס (Colorectal) הינו איבר העיכול האחרון במערכת העיכול. שאריות המזון והפסולת, לאחר העיכול בקיבה ובמעי הדק, מגיעות למעי הגס. תפקיד המעי הגס הוא ללכד את שאריות המזון ולספוח מהן את הנוזלים ואת המלחים. תהליך זה יכול להימשך כ- 24 שעות. לאחר מכן נפלטת השארית דרך פי הטבעת.
כבד פתולוגיות של הכבד: דלקת הכבד (הפטיטיס- Hepatitis), מצב דלקתי בכבד. גורמים: •א) לא זיהומים, כימיקליים (תרופות, אלכוהול), חומרים נוספים הם מתכות , כגון: נחושת, ניקל, קדיום, ברזל - היוצר משקעים בין תאי הכבד וגורם לנזק. •ב) זיהומים הם חיידקים ווירוסים, הדומיננטיים הם וירוסים ממשפחת ההפטיטיס שכוללת עד היום 5 וירוסים מ A עד E . •ג) הפטיטיס מסוג A הוא וירוס שמדביק במגע עם הפרשות (צואה), פקו-אורלית (צואה-פה). •ד) הפטיטיס מסוג B הוא וירוס שעובר במגע של דם והפרשות (בעיקר הפרשות של איברי מין ) •ה) הפטיטיס מסוג C הוא וירוס באותו המנגנון של הפטיטיס B. הפטיטיס D מדבק פרטים שנגועים בהפטיטיס B מחריף את הנשאות. הפטיטיס E צורת הדבקתו דומה להפטיטיס A והוא מגפתי במזרח הרחוק.
כיס המרה - אבנים וכו'... הפתולוגיה השכיחה ביותר בכיס המרה היא אבנים בכיס המרה. כיס המרה אוגר את מיצי המרה שמייצר הכבד. אבנים בכיס המרה נוצרות מהתגבשות של חומרים בנוזל המרה, חומרים שמתגבשים והופכים לאבנים, (זהו תהליך איטי) צבע האבן חום שחור כהה, באולטרהסאונד לא ניתן לראות (רק בסידן ניתן לראות) אבני מרה נוצרות במיוחד אצל...
מנגנוני ריפוי אם מגדירים את מצב הבריאות כמצב פעיל אז צריכים להשען על כמה דברים: תפקוד מבחינת מבנה אנטומי- הגורם התורשתי,יציבות,איזון הגוף. תפקיד מבחינת ביו כימית - תזונה , הצרכים התזונתיים ,הרכבי הדם והרקמות. תפקוד מבחינת הריגשויות או הגופניות - הגורמים הריגשיים משפיעים על החלק המבני ועל החלק הביוכימי, לכן רצוי לשלב את שלושת המבנים: תזונתי, ביוכימי, נפשי.
אלרגיה למזון אלרגיה זו תגובה מוגזמת של מערכת החיסון. כחמישה עשר אחוז מהאוכלוסייה בישראל סובלים מאלרגיה. יש מספר סוגי אלרגיה, הנפוצה בהם היא האלרגיה המיידית הקשורה בנוגדני האלרגיה מסוג IgE. כאשר האדם נחשף לראשונה לאלרגן, התוצאה היא יצירת נוגדנים מסוג IgE המופיעים בדם. נוגדנים אלו נצמדים לדופן תאי פיטום (mast cells) הנמצאים בכל הרקמות בגוף, בעיקר ברקמות החשופות לסביבה (דרכי נשימה, מערכת העיכול ועור). כאשר האדם נחשף בפעם השנייה לאותו אלרגן, הדבר גורם לקישור של שני נוגדנים מסוג IgE על פני תאי הפיטום ולהפעלת מערכת תאית הגורמת להפרשה של חומרים המעוררים תגובה אלרגית ודלקתית שבראשן הוא החומר הקרוי היסטמין. האחרון גורם לתגובות האלרגיות כגון פריחה, גרד, אודם, נפיחות ונזלת.
הפרעות עיכול כל בעיה במערכת העיכול תגרור אחריה מחלה אחרת. כל בעיה במערכת העיכול תכנס לדפוס של מעגל קסמים. ישנו מדע חדש שנקרא "נוירו-גסטרו-אנטורולוגיה" הטוען שמערכת העיכול הינה במעין מוח.
דלקות ופעילות אנטי-דלקתית מערכת העיכול דלקת הינה פעולת נגד של מערכת החיסון כנגד פציעות, גירויים מסוימים וכנגד גורמים מזהמים שפלשו לגופנו.
תה ירוק היבטים בריאותיים לכל מזון טבעי ישנם היבטים בריאותיים כאלה או אחרים. כך גם לתה הירוק היבטים בריאותיים רבים. הסינים ידעו כבר לפני שנים רבות אודות יתרונותיו של התה הירוק כמרפא כבר מימי קדם. כך השתמשו בו לטיפול בכאבי ראש, דיכאון ועוד. התה הירוק שימש כתרופה בסין לפחות כ- 4000 שנה.
אימונולוגיה של מערכת העיכול למערכת החיסון של המעי יש יכולת תפקוד מופלאה, המבוססת על מגוון של תאים ומנגנונים . כאשר יש הפרעה בתפקוד אחד או חלק ממרכיבי מערכת החיסון של המעי עשויות להיגרם פתולוגיות משמעותיות כגון אי סבילות למזון, מחלות מעי דלקתיות ועוד.
עצירות תפקיד מערכת העיכול הוא לפרק ולעכל את המזון שאנו אוכלים. חלק ממזון זה נספג בגוף ומשמש לבניתו ולהתחדשותו המתמדת וכמקור האנרגיה הדרושה לפעילותו. השאר – שאינו ניתן לעיכול או לעיבוד – מסולק לפסולת. פעולות הפירוק והעיכול נעשות בעזרת נוזלים שונים המופרשים בחלקי המערכת השונים. העברת מזון שאין הגוף סופג נאספות בחלק האחרון של מערכת העיכול – החלחולת. כאשר מצטברת כמות מספקת של שאריות מזון חל שינוי בנפח החלחולת הגורם להרגשת מלאות ולחץ. פעילות ההתרוקנות או "היציאות" נעשות אף הן על ידי התכווצות שרירים.
קנדידה אלביקנס קנדידה אלביקנס הינו שם כולל למשפחת פטריות הקיימות באופן נורמאלי בכל אחד מאיתנו בצינורות במעיים. זהו טיפוס של פטריית שמרים אשר במצבים מסוימים מתחילה להתרבות על חשבון הבקטריות החיוביות, מחלישה את המערכת החיסונית וגורמת לזיהום הידוע כ"קנדידה". הקנדידה תוקפת בעיקר את דרכי מע' העיכול, הוגינה, את המערכת ההורמונאלית, מע' העצבים ומע' חיסונית (אלרגיות).